עא 1284/92 *** אריה רתם נ' מנחם רתם

עא 1284/92 *** אריה רתם נ' מנחם רתם

פ"ד מט 5 257

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 1284/92

השופטים: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן,

כבוד השופטת ד' ביניש

המערער: אריה רתם

ע"י ב"כ עו"ד ח' גירון

נ ג ד

המשיב: מנחם רתם

ע"י ב"כ עו"ד ע' פולמן

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים )סגן הנשיא י' בזק( בת"א 748/87 מיום 4.2.92 .

פ ס ק - ד י ן

השופטת ט' שטרסברג-כהן: .1 בית המשפט המחוזי חייב את המערער )להלן- האב("להשלים את

רישום הוילה על שם בנו )המשיב; להלן- הבן( אך לא לפני שהתובע )הבן( יחתום על תצהיר אשר יבהיר כי כל ימי

חיי הנתבע )האב(, יהיה הנכס ברשותו ובהנהלתו של הנתבע והתובע אינו רשאי לעשות בנכס זה כל פעולה

משפטית" )ההוספות בסוגריים שלי- ט' ש' כ'(. על כך ערעורו של האב לפנינו.

.2 העובדות כפי שקבע בית המשפט המחוזי הן:

"אין חולק כי בתאריך 9.6.77 חתם האב על טופס מש"ח 7002 )נספח א'(.... בטופס

זה נאמר כי המדובר בהעברה ללא תמורה מאב לבנו של זכות חכירה בלתי רשומה.

בחלק ג' )הצהרת המוכר( מצהיר האב כי מכר את הזכות 'היום' ללא תמורה. בחלק

ד' )הצהרת הקונה( מצהיר הבן כי רכש 'היום' אותה זכות ללא תמורה. אף אין חולק

כי הנתבע מילא גם תצהיר )מוצג ב'( מיום 5.6.77 בו הצהיר כי הוא בעל זכות חכירה

לדורות )בלי רשומה( בנכס הנ"ל וכי הוא מעביר את זכותו הבלתי רשומה לבנו ללא

תמורה. שני מסמכים אלה הוגשו למס רכוש וקרן פיצויים...".

.3 עוד הוסיף וקבע בית המשפט כי:

"במישור העובדתי אני קובע כי אני מאמין לדברי האב, הנתמכים גם בעדות הבן

ובנוהג שנהג האב בעבר, כי נתינת הווילה לבן במתנה היתה מותנית על דעת שני

הצדדים במסירת מסמך לפיו.... הוילה כמו הנכסים האחרים, נמסרו לו במתנה

על-ידי אביו ללא תמורה ובתנאי מוסכם על הצדדים שכל ימי חייו תשאר השליטה

בידי האב".

.4 עשר שנים לאחר התחייבות האב, הגיש הבן את התביעה נושא ערעור זה. הרישום לא הושלם במינהל

מקרקעי ישראל והווילה לא הועברה על שם הבן. האב המשיך לנהוג בה מנהג בעלים, השכירה, ונהנה מפירות

ההשכרה. בשנת 1987 הגיש הבן תביעה לבית המשפט ובה עתר לחייב את האב להעביר לו את הזכויות בווילה.

בית המשפט נעתר לו כאמור.

עד לאחר פסק הדין של בית המשפט קמא שניתן ביום 4.2.92 עמד הבן בסירובו לתת לאב תצהיר

התחייבות שלפיו ניתנה לו הווילה במתנה בתנאי מוסכם שכל ימי חייו תישאר השליטה בה בידי האב. בא-כוחו של

הבן הצהיר לפנינו כי בידו תצהיר שנערך לאחר פסק הדין ובו התחייבות הבן, שאותה חויב לתת על-ידי בית

המשפט קמא )להלן- ההתחייבות(.

.5 בית המשפט המחוזי סבר כי עניין לנו בהתחייבות לתת מתנה, שהאב זכאי לחזור בו ממנה מהשתנה

מצבו, כפי שאכן השתנה, וזאת על-פי סעיף 5)ב( לחוק המתנה, תשכ"ח.1968- עם זאת, ראה עצמו בית המשפט

אנוס על-פי הילכת בית-משפט זה, שלפיה מדובר במתנה לאלתר שהשתכללה ברגע הנתינה )ב1977-(.

דומה כי בית המשפט קמא לא דק פורתא בהלכה שיצאה מלפני בית-משפט זה, ובפסק-דינו, כמו בטענות

באי-כוח הצדדים, מסתמנת אי-בהירות באשר להבדל בין התחייבות לתת מתנה במקרקעין לבין מתנה במקרקעין.

מתנה במקרקעין והתחייבות לתת מתנה במקרקעין

.6 אין חולק כי עיסקה במקרקעין טעונה רישום וכי העיסקה נגמרת ברישום )סעיף 7)א( לחוק המקרקעין,

תשכ"ט1969-( וכי עיסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עיסקה )סעיף 7)ב( לחוק(. אין גם

חולק כי ניתן לתת מתנה במקרקעין המוגמרת ברישום, וכל עוד לא בוצע הרישום רואים את העיסקה כהתחייבות

לתת מתנה. מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה )סעיף 2 לחוק המתנה(, וכל עוד לא הוקנה דבר המתנה, עניין

לנו בהתחייבות לתת מתנה. כאשר מדובר במתנה במקרקעין, נעשית הקניית המתנה ברישום.

.7 אין מניעה לתת מתנה במקרקעין, כפי שאין מניעה להתחייב לתת מתנה במקרקעין, והכול תלוי בזכות

שבידי נותן המתנה או ההתחייבות. אם זכותו של הנותן היא זכות אובליגטורית בלבד, דהיינו, אם הוא עצמו אינו

הבעלים הרשום של המקרקעין אלא הוא בעל הזכות לקבל רישום )בין של בעלות בין של חכירה(, הרי בהעבירו

זכות זו לאחר מעביר הוא כל מה שיש לו באותם מקרקעין ובכך משלים או את המתנה, ומי שהופך להיות בעל

הזכות האובליגטורית תחתיו, הוא מקבל המתנה. לעומת זאת, אם הוא רשום כבעל הזכות במקרקעין והוא מתחייב

להעביר לאחר במתנה את הזכות הרשומה, הרי כל עוד לא בוצע הרישום על שם הנעבר, לא הושלמה המתנה,

והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה.

.8 הדברים הנ"ל משתקפים היטב בהלכות שיצאו מלפני בית-משפט זה, שבהן נדונה סוגיית המתנה

במקרקעין בטרם נרשמו הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, וכך נקבע:

"די בהודעות שחתמו האחיות, ושבהן מסרו לשלטונות מס שבח על עיסקת

המתנה, כדי להוות מסמך, המזכה את המשיבה לקבל את הזכות האובליגטורית

של ליאורה לדירה.....

....

בענייננו דבר המתנה אינו זכות במקרקעין אלא זכות אובליגטורית לקבלת זכות

במקרקעין. המתנה איננה לכן עיסקה במקרקעין במובן חוק המקרקעין, אם כי היא

נחשבת כמכירת זכות במקרקעין לצורך חוק מס שבח מקרקעין" )ע"א 307/85

מנהל מס שבח מקרקעין תל-אביב נ' זמר וערעור שכנגד, פ"ד מא)4( ,826 בעמ'

831; ההדגשה שלי- ט' ש' כ'(.

ובמקרה אחר שומעים אנו מפי הנשיא שמגר:

"הדירה שעליה סבה ההתדיינות, אינה רשומה עדיין במשרד ספרי האחוזה, והיא

הייתה רשומה על שם האב ואשתו המנוחה... אצל החברה המשכנת....

... ניתן תצהיר בכתב.... הן על-ידי האב... והן על-ידי האח.... לפיו נתנו הנ"ל לאח

יהודה במתנה אין כסף את חלקם בדירה הנ"ל....

....

.... בית המשפט המחוזי ציין, כי האב והאח לא יכלו לתת אלא את אשר יש להם,

וכל שהיה להם באותה עת היא זכות אובליגאטורית, אשר מכוחה יהיו רשאים

בעתיד להירשם במרשם המקרקעין.....

....

לא ראיתי לקבל את טענות הערעור. שני תצהיריהם של האב והאח, שניתנו ביום

,22.11.81 הכילו הודעה מפורשת וברורה בדבר מתן, בו-במעמד, מתנה של כל

הזכויות של האב ושל האח, לפי העניין, שהיו להם אותה עת בדירה. בו ביום נערך

גם התצהיר של המשיב הראשון, ובו הודעה על קבלת המתנה....

....

סיכומו של דבר, מדובר במתנה של זכויות חוזיות כלפי חברת משה"ב

בדירה..."

)ע"א 641/83 א' פרידמן נ' י' פרידמן ואח', פ"ד מ)2( ,253 בעמ' 254-248(.

כך שומעים אנו גם מפי השופט ברק )כתוארו אז( במקרה אחר שבו נדונה אותה סוגיה:

"... הקניית בעלות במקרקעין בדרך של מתנה מוגמרת אך ברישום... אין לראות

ב'זיכרון הדברים' אשר נמסר מהסב לנכדו, משום הענקת בעלות במקרקעין. עם

זאת, יש לראות ב'זכרון הדברים' משום 'התחייבות לעשות עסקה' )סעיף 7)ב( לחוק

המקרקעין(, כלומר, התחייבות המנוח להקנות הבעלות במקרקעין, בדרך המתנה,

לנכד... ההתחייבות נובעת מהוראת הדין, המטילה את משטרה על ההסכם שבין

הצדדים והופכת עיסקה ריאלית לעיסקה אובליגאטורית " )רע"א 588/81 , ב"ש

140/84 ציזיק נ' ד' הורוביץ ואח', פ"ד מ)1( ,321 בעמ' 323-324(.

מסכמים את ההלכה המלומדים פרידמן וכהן בספרם:

"בכוונת הקניה לא סגי. נוסף לכך נדרש קיומו של היסוד החיצוני של ההקניה. כאשר

החוק דורש כי העברת הקנין תעשה באמצעות רישום, מהווה הרישום דרך הקניה.

הדוגמא הבולטת בשיטתנו מצויה בסעיף 7 לחוק המקרקעין לפיו מסתיימת עיסקה

במקרקעין ברישום, ועיסקה במקרקעין שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות

לעשות עיסקה. הוראה זו חלה הן לגבי עיסקה בתמורה והן לגבי עיסקת מתנה.....

מכאן כל עוד לא נירשמה עיסקת מתנה במקרקעין ממשיכה לחול הוראת סעיף 5

לחוק המתנה )בענין התחייבות למתנה( ונותן המתנה יכול לחזור בו.

במקרים אחרים, בהם אין העברת הקנין מותניית ברישום, חל הרישא של סעיף 6

לחוק המתנה לפיו עוברת הבעלות במסירה למקבל.

במקום שדבר המתנה הוא זכות לקבלת מקרקעין, אין צורך ברישום ודי בהמחאת

הזכות כדי להקנותה. .... הוא הדין כאשר במדובר במקרקעין רשומים, אך נותן

המתנה איננו בעל הקרקע, אלא מי שהינו בעל זכות לקבלת מקרקעין אלה" )ד'

פרידמן ו-נ' כהן, חוזים )אבירם, כרך א, תשנ"א( 496(.

.9 בענייננו לא הייתה זכות החכירה רשומה על שם האב, אלא הייתה בידיו זכות לקבל רישום של זכות

חכירה. האב היה אפוא בעל זכות אובליגטורית והעביר את זכותו לבן. בכך העביר הוא את מלוא הזכות שהייתה לו

בווילה ולא שייר בידו מאומה. מכאן, שהעיסקה שנעשתה בין האב לבן הייתה מתנה מוגמרת ולא התחייבות לתת

מתנה.

מתנה על-תנאי או מתנה בחיוב

.10 סעיף 4 לחוק המתנה דן בתנאים ובחיובים שיכולים להילוות למתנה. מתנה יכול שתהא על-תנאי ויכול

שתהא עם חיוב נלווה, ואין השניים היינו הך.

במתנה על-תנאי, אם לא נתקיים התנאי מתבטלת המתנה, ואילו במתנה עם חיוב נלווה, גם אם לא נתקיים

החיוב הנלווה, עומדת המתנה על מכונה, והנותן רשאי לתבוע את מילוי החיוב או כל סעד אחר בגין הפרתו.

ההבחנה בין מתנה המטילה חיוב לבין מתנה על-תנאי מוצאת ביטוי מובהק מפי השופט ברק )כתוארו אז( באומרו:

"חוזה מתנה ובו חיוב על המקבל

.... הצדדים עשו בינהם חוזה מתנה. עם זאת, נטל על עצמו מקבל המתנה חיוב

כלפי נותנה... מתנה זו מכונה כמתנה בעלת זכות )modus), דהיינו 'מתנה

בנטל' או – מה שנראה לנו כמדויק יותר, שכן אין לנו עניין בנטל אלא בחיוב-

'מתנה בחיוב'.... על-פי אפשרות זו, החוזה שבין הצדדים אינו חוזה הדדי, אלא

חוזה חד-צדדי, שבו המשיבה נותנת מתנה למקבלה. בצד זאת נוטל על עצמו

המקבל חיוב כלפי הנותן. חיוב זה אינו מהווה תמורה למתנה, ועל-כן עניין לנו

בחוזה מתנה. חיוב זה אינו סינאלגמאטי, והוא 'משאיר לעיסקה את אפייה העיקרי

כמתנה' )ג' טדסקי, 'על חוק המתנה, תשכ"ח- 1968' משפטים א )תשכ"ט( בעמ'

643(. אם מקבל המתנה מפר את החיוב המוטל עליו, הריהו מפר חיוב חוזי, ובידי

נותן המתנה התרופות הרגילות, הקיימות בגין הפרת חיוב, כלומר אכיפה ביטול

ופיצויים )ראה ז' צלטנר בספרו הנ"ל בעמ' 152(. על דבר האכיפה עומד חוק

המתנה עצמו בקובעו, כי 'נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב'...

חוזה מתנה על תנאי

.....החוזה שבין הצדדים אינו חוזה 'בתמורה', אלא חוזה מתנה. עם זאת, חוזה

המתנה אינו כפוף לתניה המטילה חיוב, אלא לתנאי מפסיק, לפיו המתנה תחדל

מלהתקיים, אם תמנע מהמשיבה השימוש בדירה... אין חוק המתנה קובע את דיניו

של אותו תנאי. בעניין זה יחולו הוראות חוק החוזים )חלק כללי( , המבחינים בין

תנאי מתלה לבין תנאי מפסיק, וקובעים כי 'חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי

)להלן- תנאי מתלה( או שיחדל בהתקיים תנאי )להלן- תנאי מפסיק('.... כאשר עניין

לנו בחוזה מתנה ובו תנאי מתלה, אין לחוזה המתנה תוצאות משפטיות, כל עוד לא

נתקיים התנאי. כאשר עניין לנו בחוזה מתנה ובו תנאי מפסיק, חוזה המתנה תופס

לכל דבר ועניין, אך עם התרחשות התנאי, חדל החוזה מלהתקיים.... ודוק:

בהתקיים התנאי המפסיק, אין חוזה המתנה מופר, ואינה נולדת זכות ביטול.

בהתקיים התנאי המפסיק, החוזה חדל מלהתקיים" )ע"א 495/80 ברקוביץ ואח' נ'

קלימר וערעור שכנגד, פ"ד לו)4( ,57 בעמ' 62-64(.

.11 בית המשפט קמא קבע כי המתנה בענייננו היא מתנה על-תנאי באומרו: "אני סבור שהעיסקה שלפנינו

היא על תנאי". קביעה זו, שהיא עובדתית ומשפטית כאחד, נכונה היא. היא נלמדת הן מן הלשון המפורשת של

התצהירים, הן ממתנות קודמות במקרקעין שנתן האב לבן כנגד התחייבויות מהסוג הנדון והן מעמדתו הנחרצת

של האב, שסירב להשלים את העברת הווילה על שם הבן.

נכונותו של הבן לתת התחייבות כיום, חמש-עשרה שנה לאחר נתינת המתנה )שלא הושלמה על-ידי האב

ברישום(, כשהוא אנוס על-פי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אינה יכולה להיחשב כמילוי התנאי. אמנם לא

נקבע מועד למילוי התנאי, ולכאורה היה התנאי צריך להתמלא בו זמנית עם נתינת המתנה, אולם גם אם ניתן היה

לתת את ההתחייבות תוך זמן סביר, חלף מועד זה לפני שנים רבות, ולכל המאוחר כאשר האב הביע עמדתו

הנחרצת שלא להעביר את הווילה על שם הבן בכתב ההגנה שהגיש בתביעתו של הבן )בשנת 1987(.

.12 בשאלה, אם יש לראות בתנאי הנלווה למתנה )או להתחייבות לתת מתנה( תנאי מתלה או חיוב נלווה,

דן בית-משפט זה במספר הזדמנויות. הדרך להתחקות אחר מהותו של התנאי היא בדיקת ההתקשרות בין

הצדדים והתחקות אחר אומד דעתם.

בע"א 495/80 בחן בית המשפט את מהותו של החוזה שעשו הצדדים באומרו, בעמ' :65

"... ההבחנה בין תנאי לבין תניה במסגרת חוזה המתנה אינה פשוטה אף היא. לא

פעם ניתן להשקיף על אותו אירוע עצמו הן כתנאי והן כתניה. ההכרעה בכל השאלות

הללו נעשית על-פי כוונתם של הצדדים, כפי שניתן ללמוד עליה מתוך נסיבות

העניין".

בענייננו ניתן לקבוע כי עניין לנו בתנאי מתלה, וזאת מכמה מקורות:

א. הלשון המפורשת של התצהירים שנתן הבן בעבר לאב כאשר קיבל ממנו מתנות במקרקעין וסמוך

לנתינת המתנות, באומרו בהם: "הינני מאשר שקיבלתי מאבי את המתנה הנ"ל על תנאי שכל זמן שאבי חי הוא

בלבד ינהל את כל ענייני הדירה..." )נספחים ,22 ,23 24(;

ב. התנהגותם של האב ושל הבן בהקשר למתנה הנדונה, שממנה עולה כי האב ראה במתן התחייבות

על-ידי הבן תנאי הכרחי להשתכללות המתנה.

בענייננו, נמנע האב במפגיע מלהעביר את זכותו לבן, וגם לאחר שהבן הגיש תביעה נגדו, כעבור עשר

שנים, סירב ומסרב האב לסיים את ההעברה; ואילו בע"א 36/86 ר' ב' מני ואח' נ' מ' מני, פ"ד מא)1( ,248

שהוזכר על-ידי הבן, נקבע כי מדובר במתנה בחיוב, מאחר שהרישום בוצע על-ידי נותן המתנה בטרם מולא החיוב.

.12 אשר-על-כן, אף שמקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי מדובר במתנה מוגמרת, לא מקובל

עליי לאפשר היום לבן לתת את ההתחייבות שנתינתה הייתה תנאי מתלה, שבאי-התקיימו במועד סביר בטלה

המתנה.

אשר-על-כן, הייתי מציעה לקבל את הערעור, לבטל את חיובו של האב ולחייב את הבן בהוצאות בסך

. ₪ 10,000

המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים.

השופטת ד' בייניש: אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן.

ניתן היום, י"ב בניסן תשנ"ו )1.4.96(.

ש' לוין, ט' שטרסברג-כהן, ד' ביניש