משנת 2005 ואילך ובשורה של תביעות, ייצגתי ועודני מייצג מאות תושבים, המתגוררים בעשרות דירות לאורך מסילת הברזל בחיפה ובקריות, בתביעות והליכים אחרים כנגד רכבת ישראל, בגין מטרדי רעש ורעידות (ת.א 536/06; ת.א 2352-10-10; ת.א 26152-05-10; ת.א 20163-12-15; ת.א 26938-12-09; ת.א 58279-03-17)

בסוף המאה הקודמת ותחילת המאה הנוכחית יזמה וביצעה הרכבת את פרויקט הכפלת המסילה, שבמסגרתו הניחה מסילה נוספת לצד הקיימת. הכפלה זו נועדה לאפשר, ובפועל איפשרה, הגברה של תדירות הרכבות במאות אחוזים, לרבות בשעות הלילה, ולרבות בשעות הקטנות של הלילה. לגידול הטבעי בתנועה נוספו בתקופה הנ"ל מכפילים נוספים, כמו פתיחת נתב"ג 2000 וחיבור תנועת הרכבות עד אליו (לרבות בשעות הקטנות של הלילה), ופתיחת הקווים לעמק יזרעאל ולכרמיאל.

כמובן שההשקעה הנ"ל בתשתית ובתחבורה היא ברוכה, אך יש לה מחיר. אם עד הכפלת המסילה נדרשו אזרחים המתגוררים ליד המסילה להסתגל לתנועה של רכבת או שתיים בשעה, כעת התדירות עולה כדי 12 רכבות בשעה ויותר. כל מי שחיכה פעם לרכבת בתחנה או עמד במרחק של עשרות מטרים מרכבת נוסעת, בוודאי כל מי שהתגורר בסמיכות לרכבת, יכול להעיד כי מדובר ברעש מחריש אוזניים, שאינו מאפשר קיום שיחה, צפייה בטלוויזיה, התרגעות ובוודאי לא שינה. לצד מפגע הרעש גורמת הרכבת לרעידות חזקות, המפרות אף הן את השלווה וגורמות לפגיעה ביסודות המבנים שהיא עוברת על ידן.

מפגעים אלה הינם מוכרים וצפויים מראש ועל כן נדרשה הרכבת להיערך לקראתם במסגרת התוכניות שהכינה. הרכבת נדרשה לצרף לכל תוכנית תסקירי השפעה על הסביבה, כדי להעריך היכן ומתי תהיה חריגה מתקני הרעש והרעידות המחייבים, ובהתאם נדרשה להציע וליישם מיגונים מתאימים במקומות הנדרשים. בחלק מן המקרים מדובר במיגונים דירתיים, ובמקרים אחרים בקיר אקוסטי. במספר מקומות יושמו שני הפתרונות במקביל. יישום המיגונים נועד להתבצע לפני ההגברה בתנועת הרכבות, על מנת להקטין ככל הניתן את הפגיעה בתושבים המתגוררים סמוך למסילה.

אלא שבפועל, הרכבת הגבירה את התנועה במונים רבים, אך הפרה את התחייבויותיה לספק לתושבים מיגונים מתאימים.

התביעות שהגשתי בשם התושבים אינן מיועדות לעצור או לדלל את תנועת הרכבות. אי אפשר לעצור את הקידמה. אבל אפשר וצריך לחייב את הרכבת לספק את המיגונים שהיא מחויבת בהן ואפשר לדרוש ממנה לפצות את התושבים על שנות הסבל שגרמה להם, מאז הכפלת המסילה ועד התקנת המיגונים.

על אף שמדובר במאות תובעים, לא מדובר היה בתביעות ייצוגיות. כל אחד מן התובעים וכל אחת מן הדירות זכה לספר את סיפורו ולהציג את קובלנתו. כל דירה וכל פגיעה בה נמדדה והוערכה לפי העניין. יש לכך משמעות רבה. בדרך כלל, הפיצוי שאותו ניתן להשיג בתביעה ייצוגית הוא נמוך יחסית, והמרוויחים העיקריים מן התביעה הם התובע המייצג ובא כוחו. בתביעות האישיות שאני ניהלתי ומנהל נפסק פיצוי משמעותי לכל אחד מן התובעים. בשל תניית סודיות שנכללה בהסכמי הפשרה עם הרכבת, איני יכול לפרט מעבר לכך, אלא רק לומר שבכל אחת מן התביעות שבהן ייצגתי זכו התובעים לפיצוי משמעותי על שנות הסבל, ובחלק מן המקרים, גם לתיקון בדמות של מיגון אקוסטי ו/או דירתי.

להרגשתי, בתביעות הרעש הנ"ל הצלחתי, ביחד עם התובעים, להביא לחלוקה צודקת יותר של הנזק הסביבתי שנגרם כתוצאה מהכפלת המסילה והגברת תנועת הרכבות. במלים אחרות, יש בתביעות הנ"ל ערך חברתי לא מבוטל, ולכן גם סיפוק רב.