עא 845/75 - אברהם הלפרן נ' קונטיננטל חברה לביטוח ימי בע"מ, סהר חברה לביטוח בע"מ

)פ"ד לא)3( 637(

בבית המשפט העליון כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 845/75

השופטים: כבוד השופט ויתקון,

כבוד השופט עציוני,

כבוד השופט י' כהן

המערער: אברהם הלפרן

ע"י ב"כ עו"ד ג' גינת

נ ג ד

המשיבות: .1 קונטיננטל חברה לביטוח ימי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ח' א' כדורי

.2 סהר חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד פ' ג' נשיץ

ערעור על חלק מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו )מ' קנת, נשיא תורן(, מיום ,26.10.75 ב-ת"א

.1845/74

פסק-דין

השופט ויתקון: כל אחת משתי חברות הביטוח המשיבות הוציאה למערער )להלן – המבוטח( פוליסה

לביטוח ימי. הלה הגיש נגדן תביעה וטען, כי שתיהן או כל אחת מהן חייבת לשפתו לפי הפוליסות האלו על אבדן

סחורה ששלח באניה שנטרפה. בהסכמת בעלי-הדין הקדים בית-המשפט המחוזי את הדיון בשאלה, אם המבוטח

רשאי לתבוע לפי הפוליסות האמורות או שמא היו החברות רשאיות לבטלן, כפי שעשו. בשאלה זו החליט השופט

המלומד, כי אמנם הפר המבוטח את הפוליסות, אך עם זאת קבע שהמשיבה הראשונה מחלה לו ושוב אינה

רשאית לכפור באחריותה. ואילו המשיבה השניה, כך החליט השופט, לא מחלה. ועל-כן נדחתה התביעה נגדה. על

החלטה זו מערער עתה המבוטח )שבינתיים קיבל מהמשיבה הראשונה שיפוי חלקי על נזקו(.

הפוליסות הן מסוג הפוליסות הקרויות "פוליסות פתוחות" )policies floating או policies open), משמע

שעל כל משלוח ומשלוח המבוצע בגדר הפוליסה יש למסור הצהרה לחברה וזו מוציאה תוספות ומחשבת ומקבלת

את הּפרמיה בהתאם להצהרות הכל מודים שעל הביטוחים האלה חל המשפט האנגלי.

בתצהיר שהוגש מטעם המשיבה השניה )להלן – סחר( ושאחרי מתן רשות להתגונן שימש כתב-הגנה,

פורטו הרבה טענות, אך לצורך הערעור הזה די להביא, כלשונן, את הטענות שבסעיפים 8 ו.9- אלו הטענות

שנתקבלו, בעוד שיתר הטענות נדחו ולא הועלו לפנינו מחדש. ואלה הסעיפים האמורים:

"8 )א( בשתי הפוליסות נשוא התביעה נגד סהר מותנה כתערובה

היורדת לשורש הּפוליסה, כדלקמן: -

'מותנה כי המבוטחים חייבים להצהיר כל משלח ומשלח ללא יוצא מן הכלל בקשר

לטובין המבוטחים במסגרת פוליסה זו, בכל ההקדם האפשרי'.

)להלן – 'התערובה'(

)ב( התובע הפר את התערובה כאשר ערך בטוח בגין אותם טובין אצל קונטיננטל

בפוליסה 1143 ובתוספות 37 ו37- )כך!( שצורפו לתביעה בסימן א,1/ א,2/ א3/;

)ג( כוונת התערובה היא, וזה מובנה החוקי, הנכון והמקובל, כי לא זו

בלבד שיש להצהיר על כל משלח ומשלח על פי הפוליסה, אלא יש

להצהיר כל משלח ומשלח בשלמותו, אך ורק אצל סהר.

.9 התובע אשם באי גילוי עובדה מהותית באשר לא גילה לסהר את עריכת הבטוח

אצל קונטיננטל. כתוצאה מכך זכאית סהר לבטל את הבטוח ו/או לדחות על פי תביעה

על פי הפוליסה, וכך עשתה."

אין חולק על כך שבגין אותו משלוח שאבד מסר המבוטח הצהרות לשתי המשיבות, בלי שאחת ידעה על ההצהרה

שנמסרה לחברתה. בכל הצהרה קבע המבוטח את שווי המשלוח, כולל דמי-הובלה ימית, ב40,000- ,$ ואין ספק

שזה הסכום שניתן היה להצהירו כשוויו הנכון והמלא של המשלוח. על-פי הטענות הכלולות בשני הסעיפים הנ"ל

נתעוררו שתי שאלות, אחת, האם הפר המבוטח את חובתו לפי הּפוליסה, כאשר מסר הצהרה על אותו משלוח

)לפי שוויו המלא( לא רק לסהר אלא גם למשיבה הראשונה )להלן – קונטיננטל(, ואחת, האם היה אשם באי-גילוי

עובדה מהותית, כאשר לא הודיע לסהר על הצהרתו לקונטיננטל?

השופט המלומד השיב על שאלות אלה בחיוב. הוא קיבל את טענתה של סהר שלא זו בלבד שלפי החוק

האנגלי ולפי התערובה המפורשת שבפוליסה היה על המבוטח למסור לה הצהרות על כל המשלוחים הנופלים

בגדר הּפוליסה – וזאת כדי שלא יוכל הלה להצהיר רק על הסיכונים הגרועים – אלא שגם אסור לו למבוטח למסור

הצהרה על משלוח כלשהו לשום מבטח אחר. כן קיבל השופט את הטענה שהיה בביטוח הכפול הזה משום עובדה

מהותית, שבאי-גילויה הפר המבוטח את הפוליסה. כאמור, לא חלק המבוטח על כך שעל אותו משלוח – זה שאבד

– נתן הצהרות לשתי המשיבות, אך השופט הרחיק לכת וקבע, כי המבוטח הפר את הפוליסה גם בכך שביוני 1973

מסר לקונטיננטל הצהרה על משלוחים אחרים שלא ביטח אצל סהר בכלל. גם סהר טענה זאת לפנינו. ברם, הפרה

כזאת לא נטענה בכתב-ההגנה ואם היתה, מן הדין להתעלם ממנה.

ואשר לביטוח הכפול של אותו משלוח, משנחקר המבוטח בענין זה, ניסה לתרץ את הדבר בטענה כי

בינתיים עלה שווי הסחורה בשוק הישראלי לכדי כפל הסכום, ומכאן שבתצהירו על שווי של 40,000 $ לא ביטח את

המשלוח אלא במחצית שוויו אצל כל אחת משתי המשיבות. השופט קיבל את גירסת המבוטח, אך לא לטובתו. הוא

קבע שאם שווי המשלוח הגיע ל80,000- $ והוא בוטח אצל סהר ב40,000- $ בלבד, היה כאן ביטוח-חסר, שגם

באי-גילויו הפר המבוטח את חובותיו לפי הפוליסה. לדעתי, אין צורך להרבות מילים כדי להראות שכל הגירסה

הזאת של המבוטח לא היה לה על מה שתסמוך, לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה משפטית. לא היה מקום לבטח

את המשלוח אלא לפי עלות הסחורה ודמי-ההובלה, דהיינו בשווי של 40,000 ,$ וכך נעשה הדבר הלכה למעשה

וגם לא נטען אחרת בכתב-התביעה. כל הדיבור על ביטוח מחצית השווי היה מוטעה מיסודו ולא היה מן המידה

להסיק ממנו מסקנות. זכויות המבוטח נחרצות לפי מעשיו ולפי הדין, אך אין להכשיל את תביעתו בגלל ה"תירוץ"

האומלל שנתן בעדותו.

בכך נצטמצם הוויכוח לשני ענינים: )א( האם היה המבוטח חייב לבטח את המשלוח הנדון אך ורק אצל

סהר והאם הפר חובה זו על-ידי כך שביטח אותו גם אצל קונטיננטל? ו-)ב( האם היה עליו להודיע לסהר על

ביטוח-היתר שבא כתוצאה מביטוח כפול? נראה לי, כי בשני הענינים הללו הדין עם המבוטח. בא-כוח המבוטח

הביא את הוראותיו של החוק האנגלי ואת דברי הפרשנים. כמוסבר בספרו של Ivamy על ביטוח ימי, ,1974 ע' :96

"Where several Policies exist

Where the assured has effected two or more floating policies, one is usually expressed to be

in succession to the other, and where this is the case the shipments must be declared

accordingly.

But where there is no such provision, so that the interest may be covered by either policy,

the assured may declare on either policy in respect of such interest.

Kewley v. Ryan (1794) 2 Hy. Bl. 343; 126 E.R. 586;

Henchman v. Offley (1782) 2 Hy. Bl. 345, n.: 3 Doug. K.B. 135, n.; 99 E.R. 577".

ברם, קמו עוררין על הלכה זו המבוססת, כאמור, על פסקי-דין מהמאה ה18- ואכן, כך נאמר ב- British ,Arnould

:1 כרך Shipping Laws: The Law of Marine Insurance & Average,

"Apportionment of loss between two or more policies

Difficulties have arisen in the past over the application to a loss of two or more policies of

this loose description in force at the same time, there being no stipulation that the one is

to follow the other.

It was stated in former editions of this work, on the authority of Henchman v. Offey, that

the assured could in such a case apply either policy to a loss by any ship he pleased that

came within the terms of the policy.

This may still be the rule, but it must now be read in conjunction with section 29 (3) of the

Marine Insurance Act, which, it is submitted, obliges the assured to declare a shipment

under every policy within whose terms it falls ... in the event of a loss, therefore, the

statutory provisions as to double insurance would operate, enabling the underwriters

on the policy sued on to recover contribution from the other policy."

עינינו הרואות שכל הרבותא של סעיף )3( 29 לחוק הביטוח הימי )האנגלי( מ1906- היא שהמבוטח חייב

למסור למבטח הצהרות על כל המשלוחים שהם בגדר הּפוליסה. כלל זה מעוגן בחוק וגם בהגיון. אדם המבוטח

אצל שני מבטחים או יותר, אין ביכולתו לבחור לעצמו את המבטח שברצונו להיות מבוטח אצלו בגין איזשהו משלוח

ספציפי. כל מבטח רשאי להיות המבטח של כל המשלוחים, הטובים והרעים, ולהשתכר מכולם. אך אין למצוא

בהוראה זו, לא במפורש ולא ברמז, איסור לבטח בעת ובעונה אחת אותו משלוח אצל שני מבטחים או יותר, כפי

שטענה סהר וכפי שסבר השופט. ביטוח כפול כזה אינו מצדיק איפוא את ביטול הפוליסה, אלא כתוצאה ממנו יהיה

המבטח הנתבע זכאי להשתתפות יתר המבטחים בשיפוי המבוטח. לנושא זה של ביטוח כפול מוקדש מקום רב

בחוק האנגלי ואצל הפרשנים וכך נאמר בארנולד, שם § § :384-383

"Double insurances are not prohibited by the law unless made fraudulently ...",

וכאן מן הראוי להדגיש שטענת התרמית הועלתה, אך נדחתה במפורש. בכך שביטוח כפול כזה גורם לביטוח-יתר,

לית מאן דפליג, אך החוק אינו רואה כל פגם בכך ובלבד שהמבוטח לא יזכה לשיפוי העולה על המותר לפי החוק

.(Halsbury-Simmonds XXII, § 314)

על הטענה שכך ולא אחרת מורה המשפט האנגלי השיב בא-כוחה של סהר שאין לנו אלא הראיות שהביא

לפני השופט, כדי ללמוד מהן, מה הדין באנגליה. הרי היה זה בא-כוח המבוטח דוקא, שעמד על כך שדין זה, ככל

דין זר, טעון הוכחה מפי עדים מומחים. ככל שהענין נראה פרדוקסלי, מסכים אני שעל השופט לקבל את הדין הזר

כפי שהוצג לפניו ברָאיות העדים, אפילו כשהמדובר בחוק אנגלי הידוע לכולנו גם ללא עזרת מומחים. אך במקרה

דנן אין לומר על העדים, שהעידו מטעם סהר שכאילו סתרו דבריהם את הדין כפי שתואר לעיל. אחד העדים, מר

סטנטון, הסביר את חשיבות התערובה, שלפיה על המבוטח להצהיר על כל המשלוחים במלואם, וכאמור, על כך

אין מי שחולק. אך העד נשאל בחקירתו שכנגד, על-סמך מה אמר בתצהירו כי על המבוטח לבטח כל משלוח "אך

ורק אצל סהר"?, והוא ענה: "על סמך הנוהג ההסברים והדרישות...." סתם העד ולא פירש, מה אומר המשפט

האנגלי בנדון זה. גם העד מר סטטמן נשאל: "האם כוונת הסעיף שעל המבטח )צ"ל המבוטח( לבטח כל משלוח

אך ורק אצל סהר?", וכפי שציטט לנו בא-כוחה של סהר, ענה העד: "אני חושב שכן". אך הפרקליט לא הביא את

המשך דברי העד לאמור: "הּפוליסה בפנינו היא פוליסה פתוחה. איני יכול לסמוך דברי על החוק האנגלי שציינתי

קודם לכן. אני מבסס דברי על פירוש המסמך ת3/ה' )דהיינו, הּפוליסה(. בחוק עצמו אין סעיף אותו אוכל לצטט

במיוחד".

נמצאנו למדים שהפוליסה אינה גורסת בלעדיות של אותו מבטח, ולא זו בלבד שאין במשפט האנגלי

החקוק ובפסיקה הענפה שהתפתחה במרוצת הזמן שום איסור על מה שנקרא "ביטוח כפול", אלא נהפוך הוא,

תופעה זו מתקבלת כדבר שבשיגרה שלגביה נקבעו דינים והלכות בדבר הגבלת סכום השיפוי וחלוקתו בין

המבטחים. סבורני שגם אם לא נתבונן אלא על דעת המומחים נכשלה סהר בנסיונה להוכיח כי בעיני המשפט

האנגלי הפר המבוטח את הפוליסה, שעה שמסר הצהרות על אותו משלוח לשתי המשיבות כאחת. לא די בדיבורו

של אחד העדים על "נוהג".

בכך טרם ענינו על השאלה, אם לא הפר המבוטח את חובתו לגלות לסהר את העובדה שביטח אותו

משלוח גם אצל קונטיננטל? השאלה היא, בעצם, האם העובדה שהביטוח היה ביטוח כפול עובדה מהותית היא אם

לאו? אין חולק על כך שבענין החובה לגלות עובדות מהותיות יש להקפיד ולהחמיר. אכן, השאלה היא: מה היה

מבטח סביר וזהיר )ולאו דוקא המבטח שלפנינו( עושה אילו ידע על כפילות הביטוח? האם היה מסרב לעשות את

הביטוח בכלל או באותם תנאים, אילו ידע שאותו משלוח היה מבוטח גם אצל מבטח אחר? אילו סברתי – כפי

שסברה סהר וכפי שסבר גם השופט – שהביטוח הכפול )ללא נטילת רשות מיוחדת( היה בעצם מעשה פסול הנוגד

את החוק והּפוליסה, הייתי עונה גם אני על שאלות אלו כפי שענו הם. אך נראה לי שגישתנו צריכה להיות שונה

לאחר שקבענו זה עתה, שביטוח-יתר עקב ביטוח כפול )שלא נעשה לשם תרמית( אינו נוגד את הוראות החוק

והפוליסה. לאור קביעה זו אין לראות, כיצד היתה הידיעה בדבר הביטוח אצל קונטיננטל יכולה להשפיע על סהר

שלא לבטח אף היא את המשלוח הנדון. שום הסבר לא ניתן ושום אסמכתה לא הובאה לנו מים הפסיקה

האנגלו-אמריקנית כדי לתמוך בטענה שגם בהעדר הוראה מפורשת על כך בטופס ההצעה או בתוך תנאי הפוליסה

על המבוטח להודיע למבטח על ביטוח אחר בגין אותו נושא או שביטוח כזה נחשב לעובדה מהותית. וכפי שחברי

הנכבד השופט עציוני מראה, לא זאת ההלכה. נראה לי איפוא שגם טענה זו של סהר אינה ראויה להתקבל.

כיון שכך אין צורך לדון בשאלה, שהתעוררה בבית-המשפט המחוזי, אם ויתרה או מחלה סהר על ההפרה

שבגללה ביטלה את הפוליסה. אני מציע איפוא לקבל את הערעור ולהחזיר את הענין לבית-המשפט המחוזי לשם

המשך הדיון ביתר טענות הצדדים. על סהר לשלם למערער את הוצאותיו בבית-משפט זה וכן שכר טרחת עורך-דין

בשתי הארכאות ביחד בסכום כולל של 10,000 ל"י.

השופט עציוני: אני מסכים לפסק-דינו של חברי הנכבד, השופט ויתקון, ברצוני להוסיף, בקשר לשאלה

אם העובדה שהביטוח היה ביטוח כפול היא עובדה מהותית שיש לגלותה, הרי הוחלט באנגליה כי ביטוח כפול כזה

איננו מהווה עובדה מהותית שאי-גילויה גורם לביטול הפוליסה. ראה,, Insurance of Principles General ",Ivamy

השופט י' כהן: גם אני מסכים.

הוחלט איפוא כאמור בפסק-דינו של השופט ויתקון.

ניתן היום, י"א באלול תשל"ז )25.8.1977(.

ויתקון, עציוני, י' כהן