רעא 4956/07 - פנחס לבנברג, בית החולים לחולים. נ' ביקור חולים - הוספיטל, מנחם פורוש

בבית המשפט העליון

רע"א 4956/07

בפני: כבוד השופט א' גרוניס

המבקשים: .1 פנחס לבנברג

.2 בית החולים לחולים כרוניים קטמון ירושלים

בע"מ

נ ג ד

המשיבים: .1 ביקור חולים - הוספיטל

.2 מנחם פורוש

.3 יוסף כהן

.4 שמאי שזירי

.5 אברהם שוורץ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בירושלים בבש"א 4143/05 )פש"ר 839/03( שניתנה

ביום 4.6.07 על-ידי כבוד השופט י' שפירא

בשם המבקשים: עו"ד אבי וינרוט, עו"ד יניב אהרונוביץ

בשם המשיב :1 עו"ד י' שפיגלמן, עו"ד ב' קמפנר

בשם המשיב :3 עו"ד י' לוונטהל

בשם המשיבים :5-4 עו"ד יעל בראון )בן-עמי(

פסק דין

.1 בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים )כבוד השופט

י' שפירא(, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות,

התשכ"ח1968- )להלן - חוק הבוררות(, ונקבע כי תביעה שהגיש המשיב 1 )להלן - המשיב(

ראויה להתברר בגדר בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט של הפירוק. החלטתי לדון

בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה.

.2 ביום 9.11.00 נחתם בין בית החולים ביקור חולים הוספיטל )להלן – העמותה( לבין

המבקשים "הסכם להפעלת בית חולים סיעודי גריאטרי" )להלן – ההסכם(. העמותה

העמידה לרשות המבקשים מבנה שהיה בבעלותה על מנת שיפעילו בו בית חולים

גריאטרי. בתמורה התחייבו המבקשים לשלם לעמותה דמי שכירות חודשיים. בהסכם

הוצהר, כי העמותה מפעילה במבנה בית חולים סיעודי גריאטרי וכי בידה רישיון תקף

להפעלתו. עוד נאמר, כי לאחר ביצוע שיפוצים במבנה ניתן יהיה לאשפז בו 77 חולים.

השיפוצים, על פי ההסכם, אמורים היו להיות מבוצעים על ידי המבקשים. בנוסף, נקבע

בהסכם כדלהלן:

".18 בכל מקרה של חילוקי דעות בין המפעיל לבין הבעלים, יפנו

הצדדים לרב מוסכם ובהיעדר הסכמה לרב אשר ימונה ע"י ביה"ד

של הרב נוסבוים 'אהבת שלום'. רב כאמור ישמש בורר מוסכם

על שני הצדדים ואשר יפסוק על חילוקי הדעות במידה ויהיו.

הבורר יהיה פטור מהדין המהותי מדיני הראיות ומהצורך לנמק

פסקו והוא יהיה מוסמך לפסוק על פי ההלכה. בחתימתם על

הסכם זה יש משום חתימה על שטר בוררות".

אין חולק, כי הסעיף שצוטט הינו הסכם בוררות תקף על פי חוק הבוררות. לטענת

המבקשים, זמן קצר לאחר שקיבלו לידם את המבנה התברר להם כי קיים פער משמעותי

בין המצג שהוצג בפניהם על ידי העמותה לבין המציאות בשטח. לטענתם, התברר כי

למבנה אין רישיון תקף ממשרד הבריאות ואף לא מחברת החשמל ומרשויות כיבוי האש.

כמו כן התברר, כי מצבו של המבנה גרוע בהרבה מכפי שהוצג. למעשה, הוא מהווה

"חורבה" הדורשת שיפוץ יסודי על מנת שניתן יהיה לשכן בה חולים. על מנת להימנע

מביטול החוזה הגיעו הצדדים, לטענת המבקשים, להסכמה לפיה המבקשים יערכו שיפוץ

מקיף ויסודי במבנה וההשקעה בשיפוץ תיזקף על חשבון דמי השכירות.

.3 זמן מה לאחר החתימה על ההסכם נקלעה העמותה להליכי חדלות פירעון. המשיב,

הכונס הרשמי, מונה כמפרק העמותה. לאחר בירורים שונים שערך המשיב עם המבקשים,

הגיש הוא לבית המשפט של הפירוק בקשה למתן הוראות בגדרה ביקש לחייב את

המבקשים בדמי השכירות לפי ההסכם. המבקשים הגישו בקשה לעיכוב הליכים בהתאם

לסעיף 5 לחוק הבוררות. המבקשים הסכימו, כי הבוררות תתקיים בפני שופט בדימוס

בהתאם לדין המהותי, על אף שלפי ההסכם אמורה הייתה הבוררות להתקיים לפי דין

תורה. בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב הליכים. בית המשפט סבר, כי נוכח שינוי

הנסיבות הנובע מהיקלעות העמותה להליכי פירוק אין מקום לברר את הסכסוך בגדר הליך

בוררות. עוד ציין בית המשפט, כי ייתכן שניתן לראות בתניית הבוררות "נכס מכביד"

כהגדרתו בסעיף 360 לפקודת החברות ]נוסח חדש[, התשמ"ג1983- )להלן - פקודת

החברות(. עוד קבע בית המשפט, כי על פני הדברים אין מדובר בסכסוך מורכב ועל כן

ראויה תביעתו של המפרק להתלבן בגדר בקשה למתן הוראות. נגד החלטת בית המשפט

המחוזי הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפניי. בדיון שקיימתי הועלתה הצעה כי תביעת

המפרק תידון בבוררות בתנאים מסוימים. בשל אי הסכמה בנוגע לפרט מסוים לא אומצה

ההצעה בסופו של דבר. בנסיבות אלו אין מנוס ממתן החלטה בבקשה לרשות ערעור.

.4 סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כך:

")א( הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו

לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את

ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים

להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום

הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

)ב( בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב הגנה או בדרך

אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של

ענין התובענה.

)ג( בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם

מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק הבוררות, הרי שככלל יעכב בית

המשפט את ההליכים בתובענה על מנת לאפשר לצדדים להביא לידי מימוש את הסכם

הבוררות. עם זאת, קיומו של הסכם בוררות אין בו כדי לשלול את סמכותו העניינית של

בית המשפט לדון בתובענה )ר"ע 201/85 ניצניעוזמושבעובדיםלהתיישבותחקלאיתשיתופיתבע"מנ'

בלחסן, פ"ד לט)3( ,136 139 )1985(; ע"א 6796/97 ברגיעקבובניו(רהיטים( בע"מנ' East Berg

.Inc Imports, פ"ד נד)1(, ,697 706 )2000(; רע"א 4716/04 com.hotels נ' זוזתיירותבע"מ

)טרם פורסם, 7.9.05((. ואכן, לפי סעיף 5)ג( לחוק הבוררות, רשאי בית המשפט שלא

לעכב את הדיון בתובענה אם ראה טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות )לדיון

בשיקולים שלא לעכב הליכים ראו סמדר אוטולנגי בוררות- דיןונוהל, 319-281 )כרך א',

מהדורה רביעית, 2005((. הסוגיה הניצבת בפנינו היא איזו השלכה נודעת לקיומם של

הליכי חדלות פירעון על השאלה אם יש לעכב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות. אעיר,

כי מבחינת שיקולי בית המשפט האם לעכב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות דומה כי אין

להבחין בין פירוק עמותה, בו עסקינן, לבין פירוק חברה )על תחולת דיני פירוק חברות על

פירוק עמותה באופן כללי ראו, סעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם1980- )להלן - חוק

העמותות((.

.5 בטרם נפנה לדון בשאלה האם יש מקום לעכב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות,

נתייחס לשאלה האם נחשבת תניית הבוררות ל"נכס מכביד" אשר ניתן לוותר עליו לפי

סעיף 361 לפקודת החברות. יוער, ראשית, כי הסעיפים בפקודת החברות העוסקים בויתור

על נכס מכביד )סעיפים 365-360( לא הוחלו באופן ישיר על פירוק עמותה )ראו, סעיף 54

לחוק העמותות(. ייתכן, ואיני מכריע בדבר, שניתן להחיל את הסעיפים האמורים על פירוק

עמותות מכוח עקרונות כלליים של היקש והשלמה. שאלה זו אינה מצריכה הכרעה

בענייננו, שכן נוטה אני לסברה כי גם כאשר מדובר בחברה לא תהא בדרך כלל אפשרות

להתנער מתניית בוררות על ידי שימוש בסמכות לוותר על נכס מכביד. אבהיר את עמדתי.

לפי סעיף 361)1( לפקודת החברות, רשאי המפרק, באישור בית המשפט, לוותר על נכס

מכביד )לניתוח מקיף של סמכות הויתור על נכס מכביד ראו, עפר גרוסקופף "ויתור על נכס

מכביד" המשפט ו 33 )2001((. הגדרת "נכס מכביד" מצויה בסעיף 360 לפקודה, המונה

מספר חלופות. החלופה הרלוונטית לענייננו היא זו הקבועה בסעיף 360)3(: "חוזים ללא

רווח". מפרק רשאי אפוא, באישור בית המשפט, לוותר על חוזה. אולם, נראה שהמפרק

אינו רשאי לוותר רק על חלק מחוזה. בפני המפרק עומדת הברירה האם לוותר על החוזה

בכללותו או לקבלו במלואו, על כל זכויותיו וחיוביו )ראו, ע"א 307/89 בןעזראנ'

אברהםגינדיבע"מ(בפירוק(, פ"ד מד)3( ,177 183-182 )1990(; ע"א 1656/90 זילברמןנ'

הנאמןבפשיטת-רגללנכסיהחייבחייםגושן, פ"ד מו)3( 854 )1992((. במקרים רבים מהווה הסכם

הבוררות חלק מהסדר חוזי מקיף, הכולל את ההתחייבויות המהותיות שנטלו על עצמן

הצדדים ואשר בגינן עשוי להתעורר הצורך בקיומו של הליך בוררות. היינו, וכך המצב

במקרה דנא, הסכם הבוררות אינו חוזה נפרד אלא חלק מחוזה רחב יותר )אף אם מבחינה

צורנית הוא נחתם במסמך נפרד(. על כן, לכאורה אין המפרק רשאי להתנער מתניית

הבוררות תוך אימוץ יתר תניות החוזה. מכל מקום, סבורני כי לשאלה האם ניתן להתנער

מתניית בוררות על ידי שימוש בסמכות לוותר על נכס מכביד יש חשיבות מוגבלת בלבד.

ויתור על נכס מכביד מותנה באישורו של בית המשפט )סעיף 361 לפקודת החברות(. על

פני הדברים, השיקולים אותם אמור בית המשפט לשקול במקרה של בקשה לויתור על

תניית בוררות כנכס מכביד אינם אמורים להיות שונים באופן מהותי מהשיקולים אותם עליו

לשקול במקרה בו נדון העניין מן הזווית של עיכוב הליכים לפי חוק הבוררות. ראוי, אפוא,

כי השאלה האם לאכוף תניית בוררות במקרה בו מתקיימים הליכי חדלות פירעון תידון

ב"דרך המלך", על פי סעיף 5 לחוק הבוררות.

.6 המגמה השוררת בהליכי חדלות פירעון היא לרכז ככל הניתן את ההליכים הנוגעים

לגוף חדל הפירעון. זאת, הן מטעמים של שוויון בין הנושים והן מטעמים של יעילות )ראו,

רע"א 5222/05 ההסתדרותהרפואיתבישראלנ'

הכונסהרשמיבתפקידוכמפרקקבועשלעמותתביקורחוליםהוספיטל, פיסקה 4 )לא פורסם, 25.8.05((.

לשם הנוחות, נתייחס בהמשך לחברה בפירוק, אולם הדברים אמורים באותה מידה לגבי

עמותה המצויה בהליכי חדלות פירעון או יחיד המצוי בהליכי פשיטת רגל. המגמה לרכז את

ההליכים הנוגעים לחברה שבפירוק תחת קורת גג אחת באה לידי ביטוי באופן שונה ביחס

לשני סוגי הליכים מרכזיים. הסוג האחד, הינו תביעות כספיות המוגשות נגד החברה.

תביעות מסוג זה תתבררנה, בדרך כלל, כתביעות חוב בפני המפרק )ראו, ע"א 505/625

שותפותאחיםמאיר, חיפהנ' מפרקחברתאשראילעםבע"מ(בפירוק(, פ"ד יז 833 )השופט י' זוסמן(

)1963(; רע"א 7945/99 שילרנ' לוין, פ"ד נד)2( 524 )2000((. בהתאם, מורה סעיף 267

לפקודת החברות, כי משעה שניתן צו פירוק נגד חברה, או התמנה לה מפרק זמני, לא ניתן

לפתוח נגדה הליך משפטי או להמשיך בו ללא אישור בית המשפט. הוראה דומה קיימת

לגבי יחיד שניתן נגדו צו כינוס )סעיף 20)א( לפקודת פשיטת הרגל ]נוסח חדש[,

התש"ם1980- )להלן - פקודת פשיטת הרגל((. הסוג השני, הוא הליכים אשר אינם בגדר

תביעות חוב אולם הם נוגעים לחברה שבפירוק. לגבי הליכים מסוג זה, הכלל הוא שיש

לשאוף לניהולם בפני בית המשפט של הפירוק בגדר "בקשה למתן הוראות". במקרים

מתאימים, ניתן לנהל את ההליך באופן זה גם אם יש בו כדי להכריע בזכויות של צד שלישי

ואף אם מדובר בתביעה המוגשת על ידי החברה שבפירוק נגד צד שלישי. ברע"א 259/99

חברתפליצ'הראובןבע"מנ' סופיוב, פ"ד נה)3( ,385 396-393 )2001(, נמנו שלושה תנאים אשר

בהתקיימם גוברת הנטייה לברר את ההליך הכולל סכסוך עם צד שלישי בגדר בקשה למתן

הוראות בפני בית המשפט של הפירוק: האחד, כי בירור הסוגיה שבמחלוקת בגדר בקשה

למתן הוראות נחוץ לצורך ביצוע יעיל של הליך הפירוק; השני, כי בירור המחלוקת עם הצד

השלישי אינו כרוך בבירור עובדתי מורכב; השלישי, כי בניהול ההליך בדרך של בקשה

למתן הוראות אין משום עיוות דין ופגיעה בזכויות מהותיות או דיוניות של בעל דין )ראו, גם

ע"א 5709/99 לויןנ' שילר, פ"ד נה)4( ,925 936-935 )2001((. בנוסף לתנאים אלו, קיימת

חשיבות לנתון נוסף שעניינו טיב המחלוקת עם הצד השלישי בה יש להכריע. כאשר מדובר

בתביעה המבוססת על עילה ייחודית לדיני הפירוק או פשיטת הרגל או בהליך המיועד

להכריע בנוגע להיקף מסת הנכסים העומדים לחלוקה לנושים, מהווה הדבר שיקול התומך

בניהול ההליך בפני בית המשפט של הפירוק בגדר בקשה למתן הוראות )ראו, רע"א

9082/05 שרידבהשקעותבע"מנ' הרטמן, פיסקאות 7-6 )לא פורסם, 26.3.07(; רע"א 4627/04

ענבנ' אלדר )לא פורסם, 9.6.04((.

.7 כאשר קיימת תניית בוררות נוצר עימות בין המגמה לרכז את ההליכים הקשורים

לפירוק לבין העיקרון לפיו יש לכבד הסכם בוררות עליו חתמו הצדדים. עימות כזה עשוי

להיווצר הן כאשר מדובר בתביעה כספית המוגשת נגד החברה שבפירוק, שאז הדילמה

היא בין ניהולה כתביעת חוב לבין ניהולה בבוררות, והן כאשר מדובר בתביעה שהגישה

החברה שבפירוק, שאז הדילמה היא בין ניהולה בבית המשפט לבין ניהולה בבוררות.

נקודת המוצא היא כי קיומם של הליכי חדלות פירעון אינו נתון המביא מיניה וביה לשלילה

של האפשרות ללבן את הסכסוך אשר הגוף חדל הפירעון הינו צד לו בגדר הליך בוררות.

עצם ההתנגשות עם מגמת ריכוז ההליכים אינה מצדיקה התנערות מהסכם הבוררות. רק

כאשר קיומו של הליך בוררות כרוך בסתירה חזיתית ויסודית עם תכליותיו של העיקרון

המורה על ריכוז הליכים, שהן שוויון בין הנושים ויעילות, יש הצדקה להימנע ממנו. בעניין

זה יש, לשיטתי, להבחין בין מקרה בו התביעה היא נגד החברה שבפירוק לבין מקרה בו

החברה היא התובעת. כאמור, תביעות כספיות נגד החברה שבפירוק מופנות למסלול של

הגשת תביעת חוב למפרק. תביעות החוב מוכרעות על ידי המפרק ועל החלטותיו יש זכות

ערעור לבית המשפט המחוזי. תביעת חוב יש להגיש תוך שישה חודשים מיום מתן צו

הכינוס או צו הפירוק, לפי העניין )ראו, סעיף 71)ב( לפקודת פשיטת הרגל; סעיף 353

לפקודת החברות; תקנה 53 לתקנות החברות )פירוק(, התשמ"ז1987-; תקנה 76 לתקנות

פשיטת הרגל, התשמ"ה1985-(. הפניית כל התביעות הכספיות נגד החברה שבפירוק

לערוץ קולקטיבי של בירור תביעות חוב מעידה על מטרת המחוקק ומחוקק המשנה ליצור

הליך שוויוני, מהיר ויעיל, אשר בגדרו תתבהר תמונת מצבת החובות של הגוף הנתון

בהליכי חדלות פירעון. החרגתה של תביעה מסוימת נגד החברה שבפירוק ממסלול

תביעות החוב והפנייתה לבוררות עלולה לפגוע במטרה זו. דומה, כי הפגיעה בנושה אשר

נאלץ לוותר על זכותו להפנות את תביעתו לבוררות אינה שונה באופן מהותי מהפגיעה

בנושה אחר, אשר נשללת ממנו הזכות להפנות את תביעתו לבית המשפט. סבורני, כי יש

היגיון בעמדה לפיה כאשר מדובר בתביעה נגד החברה תגבר הנטייה שלא לאכוף הסכם

בוררות. עם זאת, במקרה שבפנינו אין מדובר בתביעה נגד הגוף הנמצא בהליכי פירוק ועל

כן אין צורך להכריע בנקודה זו )לעמדה שונה בסוגיה זו ראו, רע"א 6599/02

מועדוןהכדורגלהפועלחיפהבע"מ(בפירוקזמני( נ' כהן )לא פורסם, 26.11.02((.

.8 במקרה דנא מדובר בסכסוך בין הגוף שבפירוק לבין צד שלישי, כאשר הגוף

שבפירוק ניצב בעמדת התובע. סכסוכים מסוג זה, הגם שכאמור ניתן לדון בהם במקרים

מסוימים בפני בית המשפט שעל הפירוק, אינם משתייכים לליבה של הליך חדלות הפירעון.

די בכך שנציין, כי תביעות המוגשות על ידי החברה שבפירוק כפופות לתקופת ההתיישנות

הרגילה ולא חלה עליהן מגבלת הזמן של שישה חודשים, החלה לגבי הגשתן של תביעות

חוב. במקרים אלו יש, לטעמי, לגלות נכונות רבה יותר לאכוף הסכמי בוררות. יש לזכור, כי

בנסיבות כאלה, בהן החברה שבפירוק היא התובעת, אין חשיבות לשיקול המרכזי בדבר

שוויון בין הנושים. נראה, כי לגבי תביעות מסוג זה יש להבחין בין שני מצבים עיקריים.

מצב אחד מתקיים כאשר מדובר בתביעה אשר אף אילולא הסכם הבוררות לא הייתה ראויה

להידון בגדר בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט של הפירוק )ראו פיסקה 6 לעיל(.

כאשר מדובר בתביעה מסוג זה, הרי לכאורה נחלש משמעותית הטעם שלא לכבד את

הסכם הבוררות. זאת, שכן בכל מקרה לא תיהנה התביעה מן היתרונות הטמונים בניהול

ההליך במסלול הייחודי למקרים של חדלות פירעון. יוער בהקשר זה, כי ייתכן שהמסקנה

תהיה שונה כאשר על פי ההסכם אין הבורר כפוף לדין המהותי, לדיני הראיות או לחובת

הנמקה. השאלה האם יש בנתונים אלו כדי להשליך על כיבוד תניית הבוררות במקרה של

חדלות פירעון אינה נצרכת לענייננו ונותיר אותה בצריך עיון. מצב שני מתקיים כאשר

התביעה שהגישה החברה שבפירוק עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לדיון בגדר בקשה

למתן הוראות. במקרים מסוג זה, הפניית ההליך לבוררות תחת בירורו בפני בית המשפט

של הפירוק עלולה להעיק על הליכי הפירוק ולסרבלם. אף על פי כן, סבורני כי כאשר

קיימת תניית בוררות, נקודת המוצא היא שיש לכבדה. נראה שאין די בכך שהליך הבוררות

מכביד על הפירוק או מטיל על קופת הפירוק נטל כספי על מנת להשתחרר ממנו. רק כאשר

ניהולו של הליך בוררות עלול לפגוע בהליך הפירוק בצורה קשה ומהותית תהיה הצדקה

להתיר למפרק שלא לכבד את הסכם הבוררות. לא ניתן לשרטט מראש את המקרים בהם

הנטל שמטיל הליך בוררות על הליכי חדלות הפירעון חוצה את הרף המצדיק התנערות

ממנו. שאלה זו צריכה להישקל בגדרו של כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו. עם זאת,

אציין שלשיטתי תהיה הצדקה להתנער מהסכם בוררות בעיקר כאשר מדובר בתביעה

העוסקת בעילה שהיא ייחודית לדיני פשיטת הרגל )השוו, ע"א 2846/03 אלדרמןנ' ארליך,

פ"ד נט)3( ,529 538-537 )2004((.

.9 ומן הכלל אל הפרט: בענייננו מדובר בתביעה שהוגשה על ידי החברה שבפירוק.

בית המשפט המחוזי קבע, כי התביעה ראויה להידון כבקשה למתן הוראות. המבקשים

משיגים על קביעה אחרונה זו, בין היתר בטענה כי השאלה כלל לא התעוררה בדיון בפני

בית משפט קמא. בנסיבות העניין, ולאור החומר שבפניי לא אוכל לומר כי המחלוקת אינה

מתאימה לבירור על דרך בקשה למתן הוראות. קביעתנו היא כי מדובר בתביעה הראויה

להתברר בגדר בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט של הפירוק. נתון נוסף שיש לציינו

הוא, כי חלק מהותי מיריעת המחלוקת נוגע לשאלה האם ההסכמה שהושגה, לטענת

המבקשים, בינם לבין העמותה, לפיה ינוכו עלויות השיפוץ מתשלומי השכירות, עשויה

להצמיח טענת קיזוז כנגד דרישתו הכספית של המפרק. באם התשובה חיובית, חלוקים

הצדדים בשאלה האם חל על הקיזוז סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. סעיף 74 לפקודה

קובע הוראות מיוחדות לעניין קיזוז במקרה של חדלות פירעון. כלומר, מדובר בהסדר קיזוז

מיוחד. איני מביע כמובן עמדה בשאלה האם חל הסעיף על הגנת המבקשים מפני תביעת

המפרק. די בכך שהתעוררה שאלת תחולתו של הסעיף, ואין מדובר בטענה מופרכת על

פניה או בנושא שולי, על מנת שנשקיף על התביעה ככזו שמתעורר בה נושא ייחודי לדיני

חדלות הפירעון. בנסיבות אלו, גוברת כאמור הנטייה לעמוד על כך שההליך יתקיים בפני

בית המשפט של חדלות הפירעון, אף במחיר אי כיבוד הסכם בוררות. בהתחשב בכל אלה,

לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ההליך בגין

קיומה של תניית בוררות.

.10 המסקנה המתבקשת אפוא היא שצדק בית משפט קמא משדחה את הבקשה

לעיכוב הליכים בשל קיומו של סעיף בוררות וקבע כי טענות המפרק ראויות להתברר על

דרך בקשה למתן הוראות.

הערעור נדחה. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח לזכות

המשיב.

a t a d w a l - ד ט ה ח ו ק ניתנה היום, ח' בניסן התשס"ט )2.4.2009(.

א' גרוניס

ש ו פ ט