רעא 1120/06 - עו"ד אורי לאואר, עו"ד רענן דהרי נ' . ע.מ.ש חברה לבניין ופתוח בע"מ בפירוק ואח'

בבית המשפט העליון

רע"א 1120/06

רע"א 9231/06

בפני: כבוד השופט א' גרוניס

המבקשים ברע"א 1120/06

וברע"א :9231/06 .1 עו"ד אורי לאואר

.2 עו"ד רענן דהרי

נ ג ד

המשיבים ברע"א :1120/06 .1 ע.מ.ש חברה לבנין ופתוח בע"מ)בפירוק(

המשיבים ברע"א :9231/06

.2 כונס הנכסים הרשמי

.1 מ.ש. אריאל לשירותי אספקה בע"מ

.2 ע.מ.ש. חברה לבניין ופתוח בע"מ )בפירוק(

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל-אביב בבש"א 20342/04 פש"ר 317/95 מיום

4.1.06 שניתנה ע"י כבוד השופטת ו' אלשייך

ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 1836/03 מיום 5.9.06

שניתן ע"י כב' השופטים יהושע גרוס, אסתר קובו ומיכל

רובינשטיין

בשם המבקשים: עו"ד א' רוזובסקי; עו"ד ג' מינא

בשם המשיבות: עו"ד קישלס

החלטה

.1 לפנינו שתי בקשות רשות ערעור: רע"א 9231/06 הינה בקשת רשות ערעור על

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו )כבוד סגני הנשיא י' גרוס, א' קובו, מ'

רובינשטיין( בו נדחה ערעור )לאחר מתן רשות לערער( על החלטת בית משפט שלום

בבקשה לסילוק על הסף שהגישו המבקשים לגבי תובענה בה הם היו נתבעים. עניינה של

רע"א 1120/06 בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט שלפירוק )כבוד השופטת ו' אלשייך(

בעניינה של המשיבה 1 ברע"א 1120/06 )משיבה 2 ברע"א 9231/06(. על הקשר בין

הבקשות נעמוד בפירוט בהמשך ועתה נסתפק בציון העובדה כי ההחלטה נשוא רע"א

1120/06 אומצה כחלק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא רע"א .9231/06 משכך,

נדון בשתי בקשות רשות הערעור במאוחד.

.2 תחילתה של השתלשלות העניינים - הסבוכה למדי - בתביעה כספית בסכום של

כ1.3- מיליון ש"ח, שהגישו המשיבה 1 ברע"א 1120/06 )משיבה 2 ברע"א 9231/06(,

ע.מ.ש חברה לבנין ופתוח בע"מ )להלן - ע.מ.ש(, והמשיבה 1 ברע"א ,9231/06 מ.ש.

אריאל שירותי אספקה בע"מ )להלן - אריאל( )ע.מ.ש ואריאל יכונו להלן יחדיו - המשיבות(.

התביעה הוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון ביום .1.8.01 בכתב התביעה טענו

המשיבות כי המבקשים, עורכי דין במקצועם, ייצגו אותן בהליכי בוררות שניהלו נגד

החברות שגיא י.א. מבני תעשיה בתפן )1982( בע"מ ומריו לזניק בע"מ )להלן - החברות(.

לטענת המשיבות, ביום 11.6.92 נחתם הסכם שכר טרחה בינן לבין המבקשים, לפיו ישלמו

המשיבות למבקשים שכר טרחה בשיעור 22% מהסכומים שייפסקו לטובתן בבוררות. ביום

23.7.92 חתמו המשיבות על המחאות זכות לטובת המבקשים בגובה החוב שתבעו

מהחברות, וזאת עוד טרם ניתן פסק הדין בבוררות. לפי הנטען בכתב התביעה, הן עשו כן

משום שהמבקשים ייעצו להן כי תהיה זו דרך טובה למנוע מנושיהן הרבים לשים את ידם

על הכספים שייפסקו, אם ייפסקו, לטובתן בבוררות. הרעיון היה - אליבא דמשיבות - להציג

את הכספים כשכר טרחה ששולם למבקשים ובשלב מאוחר יותר, לאחר שתחלוף סכנת

הנושים, להעביר את הכספים לידי המשיבות. ביום 6.9.93 ניתן פסק הדין בבוררות. ביום

,3.8.94 בהתאם לפסק דינו של הנשיא וינוגרד מיום 14.7.94 שניתן בהליך של טען

ביניים, העבירו החברות למבקשים את כל הכספים שנפסקו לטובת המשיבות בבוררות -

סך של 900,649 ש"ח. המשיבות טוענות בתביעתן כי היה על המבקשים לנכות מסכום זה

שכר טרחה ואת היתרה, בסך 696,231 ש"ח, להעביר לידיהן. למרות דרישותיהן

החוזרות, כך טענו המשיבות, סירבו המבקשים להשיב להן את הכספים האמורים. בחודש

נובמבר 2001 הגישו המבקשים בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בה פירטו שורה

ארוכה של טעמים לסילוק )להלן - הבקשה לסילוק על הסף(. החשובים בהם, לענייננו, הם

הטעמים בדבר חוסר כשרות משפטית להגשת תביעה, מעשה בית דין והעדר עילה.

.3 המבקשים טענו כי ע.מ.ש חוסלה ביום ,30.11.00 לאחר פירוקה, ואילו אריאל

נמחקה מפנקס החברות עוד בשנת .1999 לפיכך, אף אחת מהן לא הייתה כשירה להגיש

את התביעה במועד שהוגשה. כמו כן, טענו המבקשים כי במסגרת הליך טען הביניים -

שהמשיבות ונושיהן האחרים היו צד לו - נפסק כי המחאות הזכות תקפות וכי המבקשים

זכאים לכספים. פסיקה זו יצרה, לטענת המבקשים, מעשה בית דין המחייב סילוקה של

תביעת המשיבות. הטענה בדבר העדר עילה נגעה לתצהירים עליהם חתם בעל המניות

במשיבות, שמעון עשהאל, בעת שנחתמו המחאות הזכות, הסותרים לטענת המשיבים את

טענות המשיבות בכתב התביעה. במקביל להליכים בבקשה לסילוק על הסף פעלו

המשיבות לשינוי מעמדן המשפטי. ביום 11.10.01 הגיש שמעון עשהאל בקשה לבית

המשפט המחוזי בתל אביב לביטול מחיקתה של אריאל. הבקשה התקבלה בכפוף לכך

שתעמוד אריאל בתנאי רשם החברות )תשלום אגרה, הגשת דוח שנתי והודעה על

כתובת(. ביום 22.11.01 הגישה ע.מ.ש בקשה לביטול חיסולה לבית המשפט שלפירוק.

בית המשפט שלפירוק נעתר לבקשה ביום 4.2.02 והחיה את ע.מ.ש. למרות זאת, עמדו

המבקשים על טענתם בדבר סילוק על הסף מחמת העדר כשרות משפטית להגשת

התביעה. הם טענו כי יש לראות את התביעה כאילו הוגשה רק לאחר החייאתה של ע.מ.ש

ולאחר השבת אריאל לפנקס החברות. הואיל ובמועדים אלה התיישנה כבר התביעה גם

לשיטת המשיבות עצמן, טענו המבקשים כי דינה להידחות על הסף. ביום 5.5.03 דחה בית

משפט השלום )כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ( את הבקשה לסילוק על הסף. לעניין

כשרותן של המשיבות להגיש את התביעה, קבע בית משפט השלום כי פועלן של ההחלטות

בדבר השבתה של אריאל לפנקס החברות ובדבר החייאתה של ע.מ.ש הוא רטרואקטיבי.

לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעמדן המשפטי של המשיבות אינו מהווה מכשול

בפני הדיון בתביעתן. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי אין לסלק על הסף את התביעה

בשל מעשה בית דין, הואיל וטענותיהן של המשיבות בתביעה נולדו רק לאחר שניתן פסק

הדין בטען הביניים )כשהתברר להן שהמבקשים מסרבים להעביר לידיהן את הכספים(.

בית משפט השלום מצא, כי גם יתר הטענות שהועלו בבקשה לסילוק על הסף אינן

מצדיקות קבלת הבקשה.

.4 ביום 10.06.03 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל

אביב על החלטת בית משפט השלום בבקשה לסילוק על הסף. בעלי הדין הסכימו כי תינתן

רשות ערעור, והערעור נקבע לדיון בפני מותב שלושה. בעקבות דיון במעמד בעלי הדין,

החליט בית המשפט המחוזי, ביום ,1.9.04 כי ע.מ.ש תפנה לבית משפט שלפירוק על מנת

שיכריע בשאלה האם ביטול חיסולה הינו בעל תוקף למפרע. המבקשים, כך נקבע, יצורפו

כצד לבקשה זו ותינתן להם ההזדמנות להשמיע עמדתם. עוד נקבע כי לאחר שייתן בית

משפט שלפירוק את החלטתו, ישובו בעלי הדין לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע

בערעורם של המבקשים. בהתאם להחלטה זו הגישה ע.מ.ש בקשה למתן הוראות לבית

משפט שלפירוק. בהחלטתו מיום ,4.1.06 קבע בית המשפט כי סעיף 367 לפקודת

החברות ]נוסח חדש[, התשמ"ג1983- )להלן - פקודת החברות( מותיר בידי בית המשפט

שיקול דעת ליתן צו ביטול חיסול בתנאים שיראו לו. לפיכך, סבר בית המשפט שלפירוק כי

הסעיף מאפשר לקבוע כי במקרים מסוימים צו ביטול החיסול יחול גם למפרע. אחד

ממקרים אלה, לשיטת בית משפט שלפירוק, הוא מקרה בו לאחר חיסול החברה מתגלות

זכויות או נכסים נוספים של החברה העשויים להביא תועלת לקופת הפירוק, ונדרש צו

שתחולתו רטרואקטיבית כדי להגן עליהם. בית המשפט סבר כי המקרה דנא מעורר צורך

בצו שכזה ועל כן קבע כי ביטול חיסולה של ע.מ.ש חל למפרע. נגד החלטה זו הוגשה רע"א

.1120/06 לאחר הגשת רע"א 1120/06 התברר כי הערעור התלוי ועומד בבית המשפט

המחוזי קבוע לדיון במועד קרוב. משכך, וכדי למנוע דיון מקביל בשתי ערכאות הושהה

הדיון ברע"א 1120/06 עד לאחר ההכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי.

.5 ביום 5.9.06 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בפסק דין זה נקבע כי

במועד שהוגשו עיקרי הטיעון בבית המשפט המחוזי, ,9.8.04 טרם שילמה אריאל את

חובותיה לרשם החברות ומשכך טרם הושבה לפנקס החברות. עם זאת, קבע בית המשפט

המחוזי כי מחיקתה של חברה אינה הופכת אותה לחסרת כשרות משפטית. הוא ציין כי

סעיף 5 לחוק החברות, התשנ"ט1999- )להלן - חוק החברות( מורה כי קיומה של חברה

מתחיל עם התאגדותה ומסתיים עם פקיעת ההתאגדות כתוצאה מחיסולה של החברה.

מחיקת החברה )להבדיל מחיסולה( - כך קבע בית משפט קמא - אינה מסיימת את קיומה

המשפטי של החברה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מחיקה היא עניין שבין רשם

החברות לבין החברה ואין ליתן לצדדים שלישיים לנצל מצב זה כדי למנוע מהחברה בירור

טענותיה כלפיהם. לפיכך, סבר בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בכשרותה המשפטית

של אריאל בעת שהגישה תביעתה. אשר לע.מ.ש, אימץ בית המשפט המחוזי את קביעת

בית המשפט שלפירוק לפיה צו ביטול החיסול חל באופן רטרואקטיבי. בית המשפט המחוזי

דחה גם את יתר טענותיהם של המבקשים והותיר את החלטת בית משפט השלום על כנה.

נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה רע"א .9231/06

.6 ועתה לבקשות רשות הערעור שלפניי. המבקשים שבים וחוזרים בבקשותיהם על

הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי, בפני בית משפט שלפירוק ובפני בית משפט

השלום. דינן של טענות המבקשים בדבר מעשה בית דין והעדר עילה, להידחות. טענות

אלה אינן מעוררות שאלות בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה ומשכך, אינן

מצדיקות מתן רשות לערעור שני )ראו, בר"ע 103/82 חניוןחיפהנ' מצתאור(הדרחיפה(, פ"ד לו)3(

123 )להלן - עניין חניוןחיפה((. הטענות בדבר כשרותן המשפטית של המשיבות להגשת

התביעה, לעומת זאת, הינן שאלות לא פשוטות שעשויה להיות להן חשיבות משפטית

רחבה. ואולם, הן אינן מצריכות הכרעה בשלב זה ומשכך אינן מצדיקות מתן רשות ערעור

)ראו, עניין חניוןחיפה, בעמ' 128(.

.7 נפתח במעמדה המשפטי של אריאל. מתברר כי ביום 24.10.04 הושבה אריאל

לפנקס החברות. המשיבות הודיעו על כך לבית משפט קמא ביום ,26.10.04 אך נראה כי

הודעה זו נשמטה מעיניו בעת שנתן את פסק דינו. על-כן, מבוסס פסק הדין של בית

המשפט המחוזי על ההנחה שאריאל נותרה מחוקה. אם אכן הייתה נותרת אריאל מחוקה,

ייתכן שהיה מקום לבחון את קביעותיו של בית המשפט המחוזי ולהתחשב בטענות

המבקשים לפיהן חברה שנמחקה מפנקס החברות מאבדת את הכשרות לנקוט פעולות

משפטיות )ראו, א' פרוקצ'יה, דיניחברותחדשיםבישראל )1989(, 41-40 )להלן - פרוקצ'יה(; א'

פלמן, ה' בר מור, דיניחברותבישראל –להלכהולמעשה )כרך א', 1994(, 30; ע"א 571/84

פקידהשומהחיפהנ' רז, פ"ד מא)4( ,85 89; מאידך ראו, ע"א 5656/92 טרוםשביטבע"מנ' מ.ל.ט.

בע"מ )לא פורסם(, בפסקה 14 לפסק הדין, שם נקבע כי בית המשפט המחוזי רשאי היה

לעשות שימוש בשיקול דעתו ולצרף חברה כבעלת דין בתביעה, למרות מחיקתה מפנקס

החברות(. אעיר, כי נימוקו של בית המשפט המחוזי הנסמך על סעיף 5 לחוק החברות,

אינו משכנע בעיניי. סעיף 368 לפקודת החברות, שאיפשר מחיקה מינהלית )מחיקה ללא

הליך של פירוק וחיסול( של חברות מפנקס החברות, בוטל בסעיף 367 לחוק החברות ולא

נקבע בחוק סעיף אחר תחתיו. כלומר, בשונה מפקודת החברות, חוק החברות אינו כולל

מנגנון של מחיקה מינהלית מפנקס החברות. זאת, למרות שהוראות הנוגעות למחיקה

שכזו נכללו בהצעת חוק החברות )ראו, ה"ח ,2432 מיום כ"ט בתשרי התשנ"ו )23

באוקטובר 1995(, בעמ' 28-27(. אציין כי לפי חוק החברות מוסמך רשם החברות להטיל

עיצום כספי על חברה מסיבות שונות כגון אי תשלום אגרות, ובנסיבות מסוימות הוא רשאי

לבקש את פירוק החברה אם העיצום הכספי לא שולם )ראו, סעיף 362 לחוק החברות(. כך

איפוא, לפי חוק החברות )וסעיפי פקודת החברות שנשארו בתוקף( הדרך היחידה לסיום

חייה של חברה היא פירוק המסתיים, כידוע, בחיסול. על רקע זה, יש להבין את האמור

בסעיף 5 לחוק החברות, לפיו קיומה של חברה מסתיים בחיסולה. כזכור, אריאל נמחקה

מרישום בשנת ,1999 כשעמדה פקודת החברות בתוקף. באותה עת ניתן היה לסיים את

קיומה של חברה גם באמצעות הליך של מחיקה מנהלית, לפי סעיף 368 לפקודה. מכל

מקום, משהושב רישומה של אריאל לפנקס החברות אין לנו צורך להכריע בסוגית מעמדה

המשפטי של חברה שנמחקה. סעיף 369 לפקודת החברות קובע במפורש כי "רשאי בית

המשפט להורות בצו ששמה ]של חברה שנמחקה - א' ג'[ יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם

העתק מאושר של הצו יראואתהחברהכאילוהמשיכהבעסקיהוכאילולאנמחקשמה". יצוין כי סעיף 369

לפקודה לא בוטל. לפי סעיף 367)א()3( לחוק החברות ימשיך סעיף 369 לפקודה לחול

לגבי חברות שנמחקו לפני יום תחילתו של חוק החברות - .1.2.00 לאור סעיף 369

לפקודת החברות, מרגע שהושב רישומה של אריאל לפנקס החברות יש לראותה כאילו לא

נמחקה מעולם. משמעות הדבר היא, בין היתר, כי תוקן הפגם שנבע מכך שאריאל הגישה

תביעה נגד המבקשים בעת שהייתה מחוקה )ראו, רע"א 6807/01 רוןנ'

קומדהמערכותמחשובבע"מ )לא פורסם((.

.8 עניין מעמדה של ע.מ.ש מעורר שאלה קשה יותר. סעיף 367)א( לפקודת

החברות, שכותרתו "ביטולו של חיסול" מורה כי: "לאחר שחוסלה החברה לפי סעיפים 315

או 339 רשאי בית המשפט, על פי בקשת המפרק או אדם הנראה לבית המשפט מעוניין

בדבר, ליתן בכל עת תוך שנתיים לאחר תאריך החיסול, ובתנאים שייראו לו, צו המבטל את

החיסול; משניתן הצו ניתן לנקוט כל הליך שאפשר היה לנקטו אילולא חוסלה החברה."

כלומר, להבדיל מסעיף ,369 לא קיימת כאן הוראה מפורשת הקובעת כי צו ביטול החיסול

חל באופן רטרואקטיבי. יש הלמדים מכך כי צו ביטול חיסול לא יחול למפרע )י' כהן,

דיניחברות )1994( כרך ג', 688(. מאידך יש הטוענים כי אין מקום להבדיל - מבחינת הדין

הראוי - בין ביטול חיסול לבין ביטול מחיקה וכי יש להחיל את שניהם למפרע )פרוקצ'יה,

.)41

.9 מקורם של סעיפים 367 ו- 369 לפקודת החברות הוא בדין האנגלי וסעיפים דומים

לסעיפים אלה מופיעים בחוק החברות האנגלי עד היום )ראו, 651,§ 1985, Act Companies

653§(. פסק הדין האנגלי המנחה בעניין זה הוא פסק דינו של בית הלורדים בפרשת Morris

252 .C.A] 1927 [Harris .v( להלן - פרשתMorris). בפסק דין זה קבע בית הלורדים כי צו לביטול

חיסול אינו מכשיר בדיעבד הליכים נגד חברה שהייתה מחוסלת בעת התנהלותם. בית

הלורדים הדגיש את ההבדל בין ניסוחו של הסעיף העוסק בביטול חיסול לבין ניסוחו של

הסעיף העוסק בביטול מחיקה. הפסיקה האנגלית המאוחרת יותר נוהגת ברובה לפי

Re Philip ;Baytur S.A. v Finagro Holding S.A., [1992] QB 610 ,ראו )Morrisבפרשת שנקבעה ההלכה

481 BCLC 2] 1997 [.,Ltd Powis. לפסיקה נוספת בעקבות פרשתMorris ראו, ד' בקר,

חיסולוהחייאהשלחברות )מהדורה שנייה מעודכנת ומורחבת, 1998( 189-186 והאסמכתאות

A. ;Re Mixhurst Ltd., [1994] 2 BCLC 19 ;Re Townreach Ltd., [1995] Ch 28 ,ראו כן .שם המפורטות

הלכה לאמץ נוכל לא ,ואולם .(R. Keay, McPherson’s Law of Company Liquidation (2001) 896-890

זו על קרביה וכרעיה מבלי לערוך דיון מקיף בהתאמתה לדין הישראלי. סוגית תוקפו של

ביטול חיסול מעוררת שאלות רבות שיש להתחשב בהן כגון: תוקפן של זכויות שנרכשו

בתום לב בפרק הזמן שבין החיסול לביטולו; השפעת הביטול על נכסים שחולקו בעקבות

הפירוק; היחס בין סוגיה זו לדיני ההתיישנות, ועוד.

.10 כאמור, אין מקום להכריע כעת בסוגיה זו. בנסיבות העניין, עדיף להותיר את

ההכרעה בשאלה המשפטית בעניין מעמדה של ע.מ.ש עד לאחר שימוצו ההליכים

בערכאות דלמטה. לאחר שימוצו הליכים אלה, ואם יתעורר צורך בכך, יוכלו המבקשים

להעלות טענותיהם בעניין זה בשנית. ער אני לכך שכתוצאה מקביעה זו, עלול להתנהל

הליך משפטי שלם שבסופו יתברר כי ע.מ.ש לא הייתה רשאית כלל להגיש תביעתה.

למרות זאת, בנסיבות המיוחדות של העניין זוהי הדרך הדיונית הראויה לבירור ההליך.

למסקנה זו הובילוני שני טעמים: הטעם הראשון הוא שאף אם ייקבע בגדרן של בקשות

רשות הערעור הנוכחיות כי צו ביטול החיסול אינו חל למפרע, יידרשו המבקשים לנהל את

התביעה עד סופה. כזכור, קבענו כי אין פגם במעמדה המשפטי של אריאל. לפיכך, גם אם

תידחה על הסף תביעתה של ע.מ.ש ייאלצו המבקשים להתגונן מפני תביעת אריאל.

מהחומר שלפניי עולה כי עילת התביעה של המשיבות היא משותפת או זהה, וכאלה הן

כנראה גם הראיות שמובאות מטעמן. נראה כי בירור התביעה המשותפת לא ידרוש מבית

המשפט ומבעלי הדין משאבים נוספים מעבר לאלו שהיו מושקעים לּו הייתה מתבררת

תביעת אריאל לבדה. מכאן, שהתוצאה היחידה של הכרעה בשאלת מעמדה של ע.מ.ש

כבר בשלב זה תהא עיכוב נוסף של תביעה שצפויה להתברר עד תום. במילים אחרות,

ממילא לא יוביל דיון בשאלת מעמדה של ע.מ.ש לסילוק על הסף של ההליך כולו, אלא, לכל

היותר, למחיקת תובעת אחת.

.11 הטעם השני למסקנתי כי אין להכריע בשלב זה במעמדה של ע.מ.ש קשור

בעבותות לטעם הראשון ולמהותם של הליכי סילוק על הסף. תביעתן של המשיבות אוחזת

כ- 2.5 עמודים בלבד, ואורכו של כתב ההגנה הוא 10 עמודים. אין כל הצדקה לכך

שתביעה שכזו תיוותר תלויה ועומדת במשך כשש שנים בשל הליכי סילוק על הסף. אמנם,

אין אורכם של כתבי הטענות מעיד באופן חד משמעי על מורכבותה של התביעה )ועל כך

ילמדו תיקים עבי כרס שמתעוררות בהן סוגיות פשוטות למדי(. ואולם, עניין זה

והתרשמותי כי נראה שהמחלוקת העובדתית היחידה בין הצדדים הינה בשאלה האם היה

הסכם נסתר או לא, הופכים את ניהול הליכי הסילוק על הסף במשך שש שנים ובשלוש

ערכאות לבלתי סבירים. לא למותר לציין, כי גם בית המשפט המחוזי שדן בערעורם של

המבקשים וגם בית המשפט שלפירוק מצאו לנכון להדגיש את התרשמותם כי המבקשים

נאחזים בטענות פרוצדורליות בכדי להימנע מדיון אמיתי בתובענה. נוכח כל אלה, אין מקום

להוסיף ולאפשר דיון ממושך בבית משפט זה, שבכל מקרה לא יוביל לסופה של התביעה.

מהותן והגיונן של בקשות לסילוק על הסף הינו ייעול ההליך השיפוטי. הליכים אלה נועדו

לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה כאשר בעטיה של טענת משפטית או אפילו טענה

עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט בלא שייערך דיון בכל השאלות השנויות במחלוקת

)ראו, ע"א 316/56 קרמשנ' דבי, פ"ד יא ,1366 1341; ע"א 7261/97 שרבנינ'

חברתהאחיםשבירובע"מ, פ"ד נד)4( ,464 478; רע"א 4348/03 קופתחוליםמכבינ' חכם )לא

פורסם(; י' זוסמן, סדריהדיןהאזרחי )מהדורה שביעית 1995(, 409(. ברי, כי השימוש שנעשה

במקרה זה בהליכי הסילוק על הסף חוטא חטא של ממש לרציונל זה.

.12 בקשות רשות הערעור נדחות. טענותיהם של המבקשים לעניין מעמדה של ע.מ.ש

נשמרות להם והם יוכלו להעלותן בשנית אם תתקבל תביעת המשיבות. המבקשים ישאו

בשכר טרחה בסך 25,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ח בניסן התשס"ז 16.4.2007.

א' גרוניס

ש ו פ ט