תמש ראשון לציון 27760/05 *** י.ש,. מ.ל,. ר.ל. נ' י.י,. י.ג,. מינהל מקרקעי ישראל ואח'

בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון

בפני כב' השופטת חנה קיציס

תמש 27760/05

תאריך:

18/5/09

.1 י.ש.

.2 מ.ל.

.3 ר.ל.

ע"י ב"כ עו"ד מיכאלי גבריאל התובעים

נ ג ד

1 . י.י.

2 . י.ג.

ע"י ב"כ עו"ד ברוך יוסף

.3 מינהל מקרקעי ישראל

.4 הסוכנות היהודית

.5 XXX - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית

הנתבעים

פסק דין

.1 בפניי תביעה לסילוק יד ופינוי ממקרקעין, שהגישה XXX( להלן: "התובעת"( כנגד בנה XXX, וכנגד כלתה,

XXX( להלן: "הנתבעים"( )תמ"ש 27760/05( וכן תביעה שכנגד לקבלת פסק דין הצהרתי שהגישו הנתבעים

כנגד התובעת )תמ"ש 27760.1/05(.

.2 התובעת, ובעלה ז"ל, התיישבו בשנות ה- 70' במשק מספרXXX במושב XXX, כפר שיתופי להתיישבות

חקלאית )רשום אצל רשם האגודות תחת מספר XXX, להלן: "המושב" או "האגודה"(, הידוע כחלקה XXX

בגוש XXX, מגרש XXX ובנו בו את ביתם )להלן: "המשק"(.

לתובעת שלושה ילדים, הנתבע הינו כאמור אחד מילדיה.

אדמות המושב הינן בבעלות רשות הפיתוח או קק"ל ומנוהלות ע"י נתבע מספר ,3 מנהל מקרקעי ישראל

)להלן: "המנהל"(. הזכויות במשק היו מוסדרות בעבר בהסכם שכירות בין המנהל )בשם הבעלים(, הנתבעת

,4 הסוכנות היהודית לארץ ישראל )להלן: "הסוכנות"( כשוכרת והמושב כבר רשות )להלן: "ההסכם התלת

צדדי"(.

במאמר מוסגר יצויין, כי בהמשך, ביום ,18.12.05 נחתם הסכם נוסף בין המנהל לבין המושב )להלן: "ההסכם

הדו צדדי"(. כפועל יוצא מחוזה זה הוצא הטיפול במושב מידי הסוכנות, והטיפול בנושא רישום הזכויות במשק

והליכי העברת הזכויות הועבר בלעדית לאחריות המנהל.

בהתאם להסכם התלת צדדי זכויות האגודה וחברי האגודה, וביניהם התובעת ובעלה ז"ל, הן זכויות בר רשות

באדמות המושב.

משנפטר בעלה של התובעת בשנת 1976 עברו זכויותיו אליה והתובעת הפכה לבעלת מלוא זכויות בר הרשות

במשק )ר' אישור המנהל מיום 11.11.86 בדבר העברת מלוא זכויות בר הרשות לתובעת לאחר פטירת בעלה

צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת מיום ,7.10.07 וכן אישור בדבר הזכויות בנחלה מיום ,10.9.07 צורף כנספח

א' לתצהיר זה(.

.3 בשנת 1985 פנתה התובעת בכתב למנהל, לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, למועצה האזורית XXX ולמנהלת

המושב וביקשה להסדיר את מגורי הנתבעים במשק )נספח א' לתצהיר הנתבעים(. כן פנתה התובעת ביום

25.11.85 למנהלת המושב בעניין "בקשה עקרונית לדור המשך במשק XXX "ובה ביקשה "לאשר לי "דור

המשך" במשק XXX לבני XXX, גוש XXX. כמו כן הריני מבקשת להתחיל בהליכים הדרושים לקבלת "דור

המשך" לבני בהקדם האפשרי" )נספח ב' לתצהיר הנתבעים(.

ביום 14.11.94 פנתה התובעת שוב להנהלת המושב, בה ביקשה "לבנות בית לבני XXX בנחלה מס' XXX..."

)נספח ד' לתצהיר הנתבעים(.

הנהלת המושב הוציאה ביום 6.2.96 מכתב ועל פיו "בישיבת הנהלה בתאריך 22.11.94 אישרה ההנהלה את

XXX וXXX כבן ממשיך במשק אמו XXX( "נספח ג' לתצהיר הנתבעים(.

התובעת אף היא, במכתב למנהל לבנייה כפרית מיום ,12.2.96 ציינה כי היא "מאשרת כי הבית שייבנה כבית

בן ממשיך במשק מס' XXX בXXX הוא לבני XXX( "נספח ז' לתצהיר הנתבעים(, וכן הגישה בקשה להיתר

בנייה.

בשנת 1995 בנו הנתבעים את ביתם במשק.

ביום 30.8.05 הגישה התובעת תביעתה בנדון כנגד הנתבעים, ובה עתרה לסילוק ידם ופינוי מהמשק תוך

פיצויים בגין ההשקעות שהשקיעו בבניית ביתם. כן עתרה למינוי עורך דינה לכונס נכסים על המשק ולמכירתו

בשוק החופשי. התובעת נימקה תביעתה בכך שעקב הרעת מצבה הכלכלי גמלה בליבה החלטה למכור את

המשק.

בהחלטתי בדיון מיום 8.1.08 התרתי לתובעת לתקן את כתב תביעתה הן בעניין צירוף המנהל, הסוכנות

והמושב כנתבעים והן לעניין הוספת סעד בדבר הצהרה כי הנתבע אינו בגדר "בן ממשיך".

לאחר הדיון, ביום 13.1.08 מכרה התובעת את זכויותיה במשק לתובעים ,2-3 XXX וXXX( להלן: "בני הזוג

XXX". הסכם הרכישה צורף כנספח א' לבש"א 3759/08(.

ביום 1.5.08 הוגש כתב תביעה מתוקן, בו עותרת התובעת לקבלת סעדים כדלקמן:

"ליתן צו המורה על פינויים של הנתבעים ו/או מי מטעמם ולסילוק ידם מהמשק, לרבות פינויים וסילוק ידם

מבית המגורים בו הם מתגוררים ו/או ממבנה הרפת ו/או מכל מבנה אחר במשק.

לפסוק לנתבעים פיצוי בגין השקעותיהם בהתחשב בכל הנסיבות כולל מגורי החינם שלהם, התנהגותם

כלפי התובעת, לרבות פעולותיהם הבלתי חוקיות, והכל לפי שיקול דעת בית המשפט הנכבד. לחילופי

חילופין, להורות לנתבעים לפצל את בית המגורים בו הם מתגוררים, ולשלם כל הוצאה ותשלום בגין

הפיצול, הכל כפוף לתנאי והסכמת הנתבע 3 ]המנהל- ח.ק.[.

ליתן פסק דין הצהרתי כי לנתבעים ו/או מי מהם אין כל זכויות במשק, לרבות זכות כ"בן ממשיך".

)סעיף 7 לכתב התביעה מתוקן(.

עוד באותו היום הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד, בו עתרו לקבלת פסק דין המצהיר כי הם בעלי הזכויות

במשק:

"מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן פסק דין ולפיו:

יוצהר כי התובעים הינם בעלי הזכויות במשק וממשיכיו לאחר זכויות אלו הוענקו להם על ידי הנתבעת.

ליתן צו המורה לגורמים המיישיבים ובכלל זה מנהל מקרקעי ישראל, להעביר את הזכויות במשק על שם

התובעים.

ליתן צו המורה על ביטול כל הערה ו/או משכון שנרשמו מכוח עסקה הנוגדת את זכויות התובעים ובכלל

זה עסקה בה התקשרה הנתבעת לכאורה למכירת הזכויות בנכס לה"ה XXX וXXX ביום 13.1.08".

)סעיף 43 לכתב התביעה שכנגד(.

טענות התובעת:

.4 לטענת התובעת, בשנת 1995 נעתרה לבקשת הנתבעים, והתירה להם להתגורר במשק ולבנות בו את בית

מגוריהם. לדבריה, הרשות להתגורר ניתנה להם, לבקשתם, כברי רשות בלבד, ללא כל זכות נוספת, ומעולם

לא הייתה לה כל כוונה ליתן להם זכויות במשק מעבר לזכות מגורים )סעיף 2.8.2 לסיכומים(.

לטענתה, ברבות הימים, משהורע מצבה הבריאותי והכלכלי ביקשה למכור את המשק שבבעלותה, רכושה

היחיד, כך שיתאפשר לה לעבור למקום מגורים מתאים יותר למצבה ולקיים את עצמה. כיום, לטענתה, היא

מתפרנסת בעיקר מקצבת ביטוח לאומי בסך 1,900 ₪ לחודש, ונתמכת כלכלית על ידי בתה וחתנה )העתק

אישור תשלומי קצבה מהמל"ל, אשר צורף כנספח ג' לתצהיר לתצהירה מיום 6.10.08(.

על אף העובדה שהמשק רשום על שמה ואין כל מניעה שתמכור אותו, קמו נגדה הנתבעים והחלו להלחם בה

על מנת לנשלה מרכושה. הנתבעים החלו להפעיל עליה מכבש לחצים במטרה להניאה מכוונתה, ומנעו

באגרסיביות כל ביקור של רוכש פוטנציאלי במשק.

לטענתה, היא פעלה בתום לב ותוך התחשבות מרבית בנתבעים, ואף הציעה לפצל את הנחלה כך שהנתבעים

ימשיכו להתגורר בביתם, ואף הבית והחצר שסביבו יעברו לבעלותם- אולם הנתבעים סירבו להצעה זו. כן

הציעה להם לפצותם בשווי עלות בניית בית המגורים, אולם הם דחו מכל וכל את כל הצעותיה.

משלא נותרה לה כל ברירה, לדבריה, הודיעה לנתבעים חד משמעית בשנת 2003 על ביטול הרשות שניתנה

להם להתגורר בבית ובמשק, ודרשה את פינויים לאלתר. משסירבו לפנותו פנתה אליהם בכתב ובעל פה

במספר מועדים ואף אפשרה להם זמן סביר להתארגנות, אולם כל פניותיה לפינויים נתקלו בסירוב מצידם.

)סעיפים ,1 -2.12 ,2.23 -5.10 5.12 לסיכומים(.

לדבריה, כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בהליך, לרבות אישורי זכויות מטעם המנהל ומטעם המושב, וכן

מהעדויות שהושמעו, אין לנתבעים כל זכות במשק, הם אינם בעליו, ואינם בעלי מעמד של "בן ממשיך". כל

שניתן לנתבעים במהלך השנים הינו זכות לבנות בית מגורים במשק ולהתגורר בו כברי רשות, וזכות זו בוטלה

על ידי התובעת.

)סעיפים ,1 -3.1 3.10 לסיכומים(.

בהתאם לחוק, לפסיקה ולנוהלי המנהל, הענקת משק חקלאי במתנה לבן מהווה עסקה במקרקעין, וככזו יש

לדווח עליה לרשויות, והיא חייבת במס. הענקה כזו מעולם לא בוצעה, ולא דווחה כנדרש, והנתבעים לא הביאו

כל ראיה לקיומה.

בנוסף, תקנות האגודות השיתופיות )חברות(, תשל"ג- 1973 )להלן: "תקנות האגודות השיתופיות"(,

המגדירות מהו מוסד הבן הממשיך, חלות רק על אגודה שסווגה כאגודה שיתופית, מה שאין כן לגבי מושב

XXX, ולפיכך אינן חלות בנדון. התובעת מפנה בעניין זה לע"א 6/86 גפטר נ' גפטר, פ"ד מב)4( 742 )סעיפים

-5.7 5.9 לכתב התביעה המתוקן(. כמו כן, מינויו של בן ממשיך מהווה פעולה משפטית שחייבת להסתיים

ברישום בפנקסי המנהל. משלא הושלמה העברת הזכויות על שם הנתבע במנהל- לא התקיימו התנאים

לקיומה של עסקת המתנה )סעיפים ,1 -3.6 ,3.10 -5.24 5.25 לסיכומים(.

לטענתה, לא ייתכן כי הייתה מעניקה זכויות במשק החקלאי לאחד מבניה בחייה או לאחר מותה ומנשלת

ומקפחת בכך את יתר ילדיה מרכושה היחיד. בנוסף, לא הייתה לה כל כוונה לאבד את זכויותיה במשק, תוך

הפיכתה לאדם החי מתחת לקו העוני, התלוי עד אחרית ימיו בילדיו )סעיף 1 לסיכומים, ,3.11.19 5.15(.

כל שהתכוונה התובעת להעניק לנתבעים הינו רשות להתגורר במשק ולבנות בו את ביתם כברי רשות ללא

תמורה בלבד ולסייע להם באמצעות מתן אפשרות זולה למגורים, בכפוף להתחייבותם לפנות את המשק מייד

כאשר תבקש זאת מהם. התובעת מעולם לא התחייבה בפני הנתבעים כי זכויותיה במשק תועברנה אליהם או

כי יוכלו להתגורר בביתם ללא הגבלת זמן. הרשות שניתנה לנתבעים, הינה רשות הדירה, ללא תמורה,

ובהתאם להלכה הפסוקה רשות כזו ניתנת לביטול בכל עת )סעיף ,5.2 ,5.8 ,5.9 ,5.13 -5.16 5.17 לסיכומים(.

העובדה שהחל תהליך ולפיו הנתבע ביקש להתמנות כבן ממשיך אינה מעלה ואינה מורידה מאחר ותהליך זה

לא הושלם מעולם, ולא בכדי- התובעת לא רצתה בכך ולא הייתה לא כל כוונה לעשות כן, ולא הובאה כל ראיה

המראה אחרת, כפי שהעידו התובעת ובתה. הסיבה היחידה שהתובעת פתחה בהליך זה הינה על מנת

לאפשר לנתבעים לקבל משכנתא לצורך בניית ביתם במשק ולא מעבר לכך, היות והנתבעים נזקקו למשכנתא

)סעיפים -2.8 ,2.10 -3.11.20 ,3.11.21 -5.17 5.22 לסיכומים(.

אף אם ייקבע כי התובעת התכוונה בעבר להעניק לנתבעים את המשק במתנה, הרי לאור העובדה שהמתנה

לא הושלמה מעולם והמשק לא נמסר לנתבעים, יש ביכולתה של התובעת לחזור בה מן המתנה )סעיף 5.30

לסיכומים(.

אף מהתנהגות הנתבעים ניתן להסיק בבירור כי הנתבעים כלל לא נהגו כבעלי המשק: הנתבעים אינם נושאים

בהוצאות המיסים על המשק, כי אם התובעת עושה זאת על חשבונה ועשתה כן כל חייה, וכן היא משלמת את

מיסי הוועד. הנתבעים נושאים בהוצאות ביתם בלבד, הנתבע העיד כי הוא אינו חבר אגודה וכי לא הצביע

באסיפות הכלליות של האגודה, אלא התובעת היא שעשתה כן )סעיף -3.11.14 ,3.11.15 5.29 לסיכומים(.

לטענתה, היא הייתה ועודנה מוכנה לפצות את הנתבעים על השקעותיהם, כך שלא ייגרם להם נזק כספי

מהמכירה, כאשר מסכום הפיצוי יש לגרוע את עלות הנזקים הקשים והמתמשכים שגרמו הנתבעים לתובעת

)סעיפים -5.3 ,5.7 5.14 לסיכומים(.

טענות הנתבעים:

.5 לטענת הנתבעים, מאז פטירת אבי הנתבע כשהיה הנתבע בן 16 נטל הוא על כתפיו את עול המשק, והקדיש

את כל מרצו ומאודו לטיפול במשק. הוא עבר להתגורר במשק עם סבו וסבתו, לבקשת התובעת, על מנת

שיסייע לטפל בהם, ומאז הוא מטפל במשק לבדו, בעזרת בנו, וללא כל עזרה והתעניינות מצד התובעת.

לדבריו, התובעת היא שביקשה מהנתבעים לסייע לה בטיפול בסבים, ואף פנתה למנהל לצורך הסדרת מגורי

הנתבעים במשק וכן פנתה למנהלת המושב מיוזמתה על מנת להכיר בנתבע כבן ממשיך. היות והדברים היו

ברורים ומעולם לא הייתה מחלוקת בעניין זה לא עמד הנתבע על רישום הזכויות שהוענקו לו )סעיפים ,10-18

23 לתצהיר הנתבע מיום 27.11.07(.

לטענת הנתבעים, היה ידוע, ברור ומוסכם גם על התובעת, כי הנתבעים יישארו להתגורר במשק כבן ממשיך

ויבנו בו את ביתם. הנתבעת הייתה זכאית למגרש בשיכון בנים ממשיכים במושב XXX, בהיותה בת המקום,

אולם לבקשת התובעת לא נשקלה על ידי הנתבעים כל אפשרות של בנייה במקום אחר מלבד במשק )סעיפים

19-21 לתצהירו מיום 27.11.07(.

בהסתמך על שיתופה והסכמתה המלאים של התובעת נטלו הנתבעים, אשר היו אז זוג צעיר נטול ביטחון

כלכלי, משכנתא גבוהה מאוד לשנים רבות על מנת לבנות את ביתם )סעיפים 24-25 לתצהיר מיום 27.11.07(.

)כן ר' טענות לעניין זה תצהיר הנתבע מיום 13.11.08 וכן ר' תצהירי הנתבעת מיום 10.11.07 ומיום 13.11.08(.

לדבריהם, התובעת אישרה בעדותה כי אכן מינתה את הנתבע פעמיים לבן ממשיך במשק, בשנת 1985 ובשנת

.1994 טענת התובעת כאילו התחייבו הנתבעים לפנות את המשק לבקשתה התבררה כשקרית ולא נכונה )עמ'

1 סעיפים 1-2 לסיכומים(.

לשיטת הנתבעים התחייבות התובעת הינה בגדר מתנה שהושלמה בהתאם לאמור בסעיף 6 לחוק המתנה,

התשכ"ח- 1968 )להלן: "חוק המתנה"(. המדובר בזכויות בר רשות שהינן זכויות אובליגטוריות ולא זכויות

קנייניות, ולפיכך העדר הרישום במנהל מקרקעי ישראל אין בו כדי לשנות מכך שבמעגל הפנימי הושלמו

זכויותיהם של הנתבעים במשק כבן ממשיך עם אישורם בפרוטוקול האגודה.

לחילופין, היה ויקבע כי מדובר בהתחייבות למתן מתנה, בהתאם לסעיף 5ב לחוק המתנה, אין התובעת יכולה

לחזור בה מהתחייבותה, באשר לא הוכיחה כל התנהגות מחפירה מצד הנתבעים ואף לא הוכיחה את מצבה

הכלכלי הדחוק, כאשר מנגד, הנתבעים הסתמכו על התחייבותה ושינו מצבם לרעה: הנתבעים נטלו הלוואות

בהסתמך על ההתחייבות לצורך בניית הבית, חדלו מלקדם את מעמדם במנהל לרישום זכויותיהם שם

והשקיעו את כל מרצם וממונם במטרה להמשיך להחזיק במשק.

לטענת הנתבעים, יש לדחות טענות התובעת כי היא נעדרת מקורות הכנסה מלבד קצבת הביטוח הלאומי,

באשר לאחר פטירת האב ז"ל קיבלה התובעת הכנסות ממקורות שונים כגון מטע הזיתים, הפרדס המשותף,

מקרקעות שונות שהיו בבעלותה, ממכירת נכסים שהועברו לה בירושה מהוריה ועוד )סעיפים 36-38 לתצהיר

מיום 27.11.07(. התובעת מתגוררת כיום בדירה שכורה בת"א, וזאת מבלי שקיבלה כל תמורה בגין מכירת

המשק מבני הזוג XXX, והדבר מעיד כי לתובעת ישנם מקורות מחייה. יש לדחות הטענה כי בתה של התובעת

ובנה XXX מסייעים בידה במימון מחייתה והמדובר בסיפור כיסוי אשר לא הוכח. הבן XXX כלל לא הובא

להעיד, ויש להסיק מכך את המסקנה המתבקשת לחובת התובעת. אף עדויות הבת XXX ובעלה היו עדות

מתואמת עם התובעת ואין ליתן להן כל משקל ראייתי )עמ' 4-5 לסיכומים(.

הנתבעים מוסיפים וטוענים לקנוניה בין התובעת לבני הזוג XXX באשר למכירת המשק, ולטענתם דינו של

ההסכם הינו בטלות, באשר הוא נוגד את זכויות הנתבעים כממשיכי המשק, וכן היות ומדובר בהסכם בלתי

חוקי )עמ' 5-7 לסיכומים, עמ' ,8 סעיפים 9-10 לסיכומים(.

עמדת המנהל:

.6 ב"כ המנהל מאשר בכתב הגנתו, כי אכן פנתה התובעת למשרדיו ביום 9.11.04 וביקשה להפריד מגרש עליו

בנוי בית הנתבעים לצורך מכירת הנחלה, וצעד זה נומק על ידה בצורך כלכלי )סעיף 24(. המנהל מציין, כי אכן

הנתבע לא מונה כבן ממשיך ולא מולאו התנאים הנדרשים לצורך הכרה בבן ממשיך, ומפנה בעניין זה לע"א

6/86 גפטר שלעיל: היות והמושב איננו בגדר אגודה שיתופית ממילא לא חלות לגביו הוראות תקנות האגודות

השיתופיות )סעיפים ,49-50 54(. עוד מציין הוא, כי "...בפנקסי המנהל לא נרשמה כל זכות הנוגעת למשק

23 על שמו של הנתבע 1" )סעיף 51(, וכי מעולם לא אישר המנהל בקשה למינוי הנתבע כבן ממשיך )סעיף

52(. עוד לטענת המנהל, אין הוא מתנגד למתן הסעדים המבוקשים בכתב התביעה )לרבות פיצול הנחלה(,

ובלבד שכל פיצוי שייפסק יוטל על התובעת ועליה בלבד, כמי שנהנתה מהשבחת המשק )סעיף 58(.

עמדת הסוכנות:

.7 ביום 29.5.08 הגישה הסוכנות בקשה למחיקתה מכתב התביעה, בכפוף להגשת תעודת עובד ציבור.

בהחלטתי מיום 1.6.08 קיבלתי הבקשה והוריתי על מחיקת הסוכנות מכתב התביעה.

בהתאם לנטען בבקשה ובתעודת עובד הציבור שהוגשה ביום 28.7.08 וחתומה ע"י מר י.י,. מנהל תחום

עסקאות בחטיבת הנכסים של הסוכנות, מאז נחתם ההסכם דו צדדי בין המנהל והאגודה הסוכנות אינה

מטפלת עוד בעניני המושב , אין לה כל מעמד ו/או נגיעה לנושא רישום הזכויות במשק והליך העברת הזכויות

במשק נקבע ע"י המנהל.

ב"כ הסוכנות מציינת כי "עפ"י רישומי הסוכנות משק XXX במושג XXX נרשם ע"ש התובעת 1 הגב' XXX,

לאחרת פטירת הבעל. בתיק הסוכנות לא נמצא כל רישום של בן ממשיך" )סעיף 4 לבקשה, סעיף 3

לתעודת עובד הציבור(.

עמדת המושב:

.8 האגודה מציינת בכתב הגנתה מיום ,11.6.08 כי תקבל כל הכרעה שיפוטית בכפוף לכך שהמשק יירשם ע"ש

אדם אחד ובן זוגו, שיאושרו ע"י האגודה בהתאם לתנאיה המקובלים אצלה ועל פי תקנונה. עוד מציינת

האגודה כי "יחד עם זאת, מעיון בנספחי כתב התביעה עולה לכאורה כי בתאריכים 25.11.85 ו- 14.11.94

נמסרו לאוגדה הודעות מאת התובעת 1 ולפיהן ניתנה הסכמתה למינוי דור המשך בנחלה, ובתאריך

6.2.96 הוצא לבקשת המשפ' אישור האגודה בעניין מינוי נתבעים 1 ו- 2 כדור המשך" )סעיף 5(.

הדיון המשפטי:

.9 המנהל, בהסכם הדו צדדי שנחתם בינו לבין האגודה השיתופית, העניק לאגודה רשות שימוש במשבצת

הקרקע, והאגודה כבת-רשות העניקה רשות שימוש לחברי האגודה בנחלות. מעמד חבר האגודה )חבר

המושב( הינו מעמד של בר-רשות, וזהו אף מעמדה של התובעת.

המקור המשפטי להכרעה בשאלת מעמד הנתבעים כלפי המוסדות המיישבים מצוי אפוא בהסכם הדו צדדי,

המגדיר את מערכת היחסים בין המנהל והאגודה ובינם לבין חבר האגודה )העתק ההסכם הדו צדדי מיום

18.12.05 צורף כנספח א1 לכתב התביעה המתוקן(.

כאן המקום לציין, כי איש מהצדדים לא צירף את ההסכם התלת צדדי )אשר קדם להסכם הדו צדדי(, שהיה

בתוקף בתקופה בה נטען כי המשק ניתן במתנה לנתבעים וכל שצורף הוא העתק ההסכם הדו צדדי מיום

.18.12.05

היות והצדדים לא העלו כל טענה מהותית בדבר שוני אפשרי בנוסחים אניח, כי המדובר בחוזה דומה

בהוראותיו בהתייחס להסכמת המנהל הנדרשת לצורך העברת זכויות התובעת במשק, וכי ניתן להקיש

מהחוזה הדו צדדי שהעתקו צורף גם על התנאים המצויים בהסכם התלת צדדי בעניין זה ועל הגדרת מעמדם

של חברי האגודה בנחלות וזכויותיהם אל מול המינהל.

עבירות הזכויות במשק בחיי המתיישב נקבעה בהסכם הדו צדדי בסעיף 19)ב( כדלקמן:

"אסור לחבר האגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השימוש במשקו לרבות בית המגורים, אלא

אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת האגודה לכך....".

דרך עבירות הזכויות לאחר פטירת חבר האגודה מוסדרת בסעיף 19)ג( להסכם זה.

האם הנתבע הינו בן ממשיך במשק התובעת?

.10 מוסד הבן הממשיך הוא מוסד שהתפתח במשקים חקלאיים ומוגדר בסעיף 1 לתקנות האגודות השיתופיות

כ"בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח

התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או

כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד

מיישב...".

סעיף 3א)ח( לתקנות אלו, שכותרתו "בן ממשיך ובת זוג", קובע כי "תקנה זו תחול על אגודה שסווגה על ידי

הרשם כמושב עובדים זולת אם נקבעו בתקנון האגודה הוראות ותנאים אחרים בעניין קבלתו של בן

ממשיך כחבר אגודה".

המעמד של "בן ממשיך" על הזכויות הנלוות לו הינו ייחודי לתקנות אלה, קיים אך ורק במושבי עובדים ואיננו

קיים בשום מסגרת תחיקתית אחרת וביחס לאף צורה התיישבותית אחרת )ע"א 6/86 גפטר שלעיל, סעיף 3

לפסק דינו של כב' השופט מלץ; תמ"ש )משפחה ת"א( 106892/00 ג. מ. נ' ד.מ,. תק-מש 2008)3( 204

.))2008(

יצוין, כי בעניין גפטר שלעיל נדחתה הטענה ולפיה מושג של "בן ממשיך" קיים מכוח מנהג מקובל ונפוץ גם

במושבים אשר אינם מוגדרים "אגודה שיתופית": "אין בכוחו של מנהג )ויאמר מיד שמנהג כזה לא הוכח די

הצורך במקרה שלפנינו( ליצור חלופה נוספת, של "בן ממשיך" מסוג שונה מזה שנקבע בתקנה 3א

הנ"ל" )סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט מלץ(.

כפי הנטען בכתב התביעה המתוקן של התובעת )סעיף 5.7(, בכתב ההגנה של המנהל )סעיף 49( וכן כאמור

בע"א 6/86 גפטר שלעיל, מושב "XXX "איננו מסווג כאגודה שיתופית, אלא, כמצוין בכותרת שם המושב

כ"כפר שיתופי להתיישבות חקלאית".

ככזה, אין התקנות שלעיל והמעמד של בן ממשיך קיימים וחלים לגביו.

הנתבעים אינם יכולים אפוא לרכוש מעמד של "בן ממשיך" כמובנו בתקנות, ולפיכך יש לדחות טענתם בעניין

זה.

האם הוענקו הזכויות במשק במתנה לנתבעים?

.11 משנקבע כאמור, כי הנתבעים לא רכשו מעמד של בן ממשיך במשק, אפנה לבחון האם העניקה התובעת את

זכויותיה במשק במתנה לנתבעים.

המתנה מהווה חוזה: "המתנה כמו המכר היא חוזה. היא משתכללת על ידי הצעה וקיבול. היא עסקה דו

צדדית. היא אינה פעולה חד צדדית כמו צוואה או הרשאה" )ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, תק-על 82)3(

1367 )1982(, סעיף 6 לפסק דינו של כב' השופט ברק )כתוארו דאז(; וכן ר' ע"א 6296/05 כהן נ' עזבון

המנוחה כתון ז"ל, תק-על 2007)3( 2562 )2007(, סעיף ח)4( לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין והפסיקה

המאוזכרת שם(.

המתנה כרוכה בשני יסודות: האחד, כוונה להקנות )גמירות דעת להקניית המתנה(. גמירת דעת פירושה רצון

מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה וליצור יחסים משפטיים מחייבים והחלטיות; השני, ביטוי חיצוני לפעולה,

) ד' פרידמן ו-נ' כהן, "חוזים", כרך א', עמ' 494(.

ככלל, המבחן לגמירות דעת אצל צדדים המתקשרים בחוזה הינו מבחן אובייקטיבי, והדגש מושם על גילויה

החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות הפנימיות או המחשבות המלוות אותה. פירוש הדבר, כי גמירות דעתם

של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות מידה של האדם הסביר: האם בנסיבות בהן עסקינן היה אדם סביר

לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים. מבחן זה נועד להעניק הגנה להסתמכות

המתקשר ולקיים את הוודאות העסקית והביטחון המסחרי )ע"א 6296/05 כהן שלעיל, שם(.

"קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם, שאת

מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפי הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה

מסיק ממה שהתרחש ביניהם כי אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה" )פרידמן וכהן, בעמ' 157(.

על גמירות דעתו של המקנה להעניק מתנה ניתן ללמוד מנסיבות העניין, לרבות התנהגות הצדדים, דברים

שנאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריו ותוכן החוזה. חתימתו של מתקשר על חוזה מהווה בדרך כלל אינדיקציה

מכרעת לגמירת דעת מצדו, אך זו תבחן על פי מכלול הנסיבות והתנהגות הצדדים )ע"א 3601/96 בראשי נ'

עזבון בראשי, תק-על 98)2( 1235 )1998(, סעיפים ,8 10 לפסק דינה של כב' השופטת )כתוארה דאז( בייניש;

ע"א 6296/05 כהן שלעיל, סעיף ח)5( לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין(.

בהסכם המתנה, המבחן האובייקטיבי נותר על כנו אך כיוון שמדובר בחוזה חד צדדי, שביצועו מוטל על צד

אחד בלבד והוא אינו יוצר חיובים הדדיים של המתקשרים בו- הרי שאין מייחסים משקל שווה לרצון המקבל

ולרצון הנותן, ויש לשים דגש מיוחד על רצון הנותן ועל גמירות דעתו בזמן יצירת החוזה, וליתן לו חשיבות

גדולה יותר מזו של המקבל. לפיכך, יש לוודא מעל לכל ספק, כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף את כוונתו

הסובייקטיבית, כי אכן התכוון המעניק לתת מתנה מתוך רצון חופשי, וכי אין ליקוי דעת הפוגם בגמירות דעתו.

אינטרס ההסתמכות של הניצע - מקבל המתנה - מפנה את מקומו במידה מסוימת לשם מתן משקל מוגבר

לרצונו של נותן המתנה וההגנה על אינטרס המקבל פוחתת )ע"א 3601/96 בראשי שלעיל, סעיפים 8-9 לפסק

דינה של כב' השופטת )כתוארה דאז( בייניש; ע"א 6296/05 כהן שלעיל, שם; מ' ראבילו, "המתנה", הוצאת

נבו, מהדורה שנייה, תשנ"ז- ,1996 בעמ' 37(.

"יודגש: אף שהחוק מדבר על הסכמה )בין הנותן למקבל( שהדבר ניתן במתנה, הרי כמו במקרים אחרים

בהם מתעוררת שאלה של כוונה בהקשר לעסקת חסד, היסוד המכריע הוא כוונתו של הצד הנותן"

)פרידמן וכהן, לעיל, בעמ' 494(.

במקום בו מתגלה פער בין כוונתו הסובייקטיבית למצג האובייקטיבי של המעניק, יהיה זה מוצדק להגן על

אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה רק כאשר המצג האובייקטיבי של כוונת המעניק הוא ברור וחד משמעי

והנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות בצורה ברורה וחד משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזה

)ע"א 6296/05 כהן שלעיל, סעיף ח)5( לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין(.

בנדון יש לבחון האם הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות על גמירות דעתה וכוונתה של התובעת להעניק

לנתבעים במתנה את זכויותיה במשק או שמא הייתה כוונתה שונה .

ביום 8.1.85 פנתה התובעת במכתב למנהל, לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, למועצה האזורית XXX ולהנהלת

המושב, ובו ציינה כי "מאחר שXXX בעלי המנוח עבר אוטם שריר הלב וכן דום לב מצאנו לנחוץ להוסיף

לרפת שהפכה למגוריהם כנ"ל מכולה ימית בגודל 14.4 מ"ר, על מנת שבני )נשוי1+( ובני משפחתו יהיו

סמוכים אליו...אני מבקשת לאור כל האמור לעיל, להתיר לי את המגורים+ תוספת הנ"ל ולהקל ע"י כך על

מצבנו הקשה בלאו הכי" )נספח א' לתצהיר הנתבעים מיום 13.11.08(.

במכתב נוסף של התובעת להנהלת המושב מיום ,25.11.85 אשר כותרתו: "בקשה עקרונית לדור המשך

במשק XXX "מציינת התובעת "הריני מבקשת לאשר לי "דור המשך" במשק XXX לבני XXX ;גוש XXX

XXX. כמו כן הריני מבקשת להתחיל בהליכים הדרושים לקבלת "דור המשך" לבני בהקדם האפשרי"

)נספח ב' לתצהיר הנתבעים מיום 13.11.08; הדגשות אינן במקור- ח.ק.(.

במכתב נוסף מיום 14.11.94 להנהלת המושב, מבקשת התובעת: "ברצוני לבנות בית לבני XXX בנחלה מס'

XXX. אי לכך, ובהתאם לנהלים הדרושים, הריני מבקשת מהנהלת המושב להוסיף חתימה בטופס ההסכם

של מנהל מקרקעי ישראל" )ר' נספח ה לתצהיר התובעת מיום 7.10.07(.

ואכן, בפרוטוקול ישיבת ועד הנהלת המושב מיום 22.11.94 צוין תחת הכותרת "דיונים והחלטות" כי: "הוחלט

לאשר כבן ממשיך את XXX וXXX במשק XXX( "נספח ג' לתצהיר הנתבעים מיום 13.11.08(.

ביום 2.2.95 הוגשה בקשה בשם התובעת ע"י אדריכל ר.ע. לקבלת היתר בנייה, כאשר בתיאור הבקשה מצוין

"הקמת בית מגורים לבן ממשיך" )נספח ח' לתצהיר הנתבעים מיום 13.11.08(.

מכתב נוסף נשלח ביום 30.4.95 ע"י האדריכל ר.ע,. בשם התובעת, לוועדה המקומית לתכנון ובנייה "XXX",

ובו בקשה להתיר לנתבעים להתגורר במבנה הקיים במשק, עד לסיום בניית ביתם: "...הבית נשוא הבקשה

המובאת לדיון בפני הוועדה מיועד להיות בית לבן ממשיך של הגב' XXX. מסיבות תקציביות גר כרגע

בנה של הגב' XXX במבנה אשר הוסב בזמנו מרפת ישנה לבית מגורים זמני...היום מבקשת הגב' XXX

להקים עבור משפחת בנה...בית מגורים אשר יותאם לצרכיהם..." )נספח ה לתצהיר הנתבעים מיום

13.11.08; הדגשות אינן במקור- ח.ק.(.

במכתב מיום 6.2.96 מאת הנהלת המשק לבנק טפחות אשר כותרתו: "אישור בן ממשיך" נרשם כי "בישיבת

הנהלה של המושב בתאריך 22.11.94 אישרה ההנהלה את XXX וXXX כבן ממשיך במשק אמו XXX"

)נספח ו' לתצהיר הנתבעים מיום 13.11.08(.

מאידך, מציין המושב בכתב הגנתו, כי אין כל רישום בדבר קיום בן ממשיך במשק, וכן במכתבו מיום 20.6.02

נרשם כי "למשק אין בן ממשיך" )סעיף ב' לתצהיר התובעים מיום 6.10.08(. יצוין, כי בהתייחס למכתב מיום

20.6.02 אישרה התובעת בעדותה, כי מסמך זה הוצא לבקשתה לצורך הגשתו למוסד לביטוח לאומי במסגרת

תביעה לקבלת הבטחת הכנסה )ר' מסמך נ1/ אשר הוגש בדיון ביום 1.12.08 )ר' עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום

,1.12.08 שורות 11-23(.

האינדיקציה העיקרית לקיומה של גמירות הדעת במובנה האובייקטיבי היתה בעצם הכתיבה והחתימה על

המסמכים שפורטו; כאמור, חתימתו של מתקשר היא ככלל אינדיקציה מכרעת לגמירות דעת מצדו.

.13 לטענת התובעת חתימתה על מסמכים אלו נועדה לאפשר לנתבעים לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא לצורך

בניית הבית, הנתבע הכחיש כי אישור התובעת למינויו כבן ממשיך נדרש אך ורק לצורך קבלת הלוואה

מובטחת במשכנתא:

"ש. כדי לקבל את המשכנתא היית צריך אישור של בן ממשיך

ת. לא נכון

ש. לא ביקשת מאמך אישור לבן ממשיך כדי לקבל משכנתא

ת. לא נכון

ש. זה נכון שאמך באופן ממשיך מס' רב של פעמים שהיא לא מוכנה למנותך כבן ממשיך

ת. לא נכון".

)שם, עמ' ,48 שורות 19-23(.

התובעת בחקירתה הנגדית עמדה בתחילה על טענתה זו :

"ת. ...ואם אפשר לומר אם ביקשתי אי פעם מהאגודה שהוא יהיה בן ממשיך במשק זה היה אך ורק לצורך

משכנתא ולצורך בנית בית במשק שזה היה כרוך במסמך הזה

ש. ביקשת או לא ביקשת ]למנות בן ממשיך למשק- ח.ק.[

ת. ביקשתי כן, ביקשתי למנות את XXX וXXX במשק שלי, עשיתי את זה בשנים 85 ובשנים 95

ש. ראיתי ונתקלתי בכל התצהירים שלך וגם אמרת את זה לצורך משכנתא, עשית את זה בשביל שהם

יקבלו משכנתא

ת. נכון. אך ורק לצורך משכנתא ולרגע אחד לא היה לי ספק שהמשק שלי ואוכל למכור אותו בעת הצורך.

....

ת. ... אני לא ייחסתי את זה להליך של בן ממשיך זה היה הליך פורמאלי לצורך בניית הבית, בני אמר לי

שללא המסמך הזה הוא לא יוכל לקבל משכנתא ולא יוכל לבנות את הבית".

)דיון מיום ,1.12.08 עמ' ,13 שורות 11-25(.

אך מיד בהמשך דבריה סתרה התובעת במו פיה את טענתה זו והבהירה כי התכוונה לאפשר לנתבעים

להתגורר בבית שהקימו גם במקרה בו תחפוץ למכור את המשק :

"ש. אמרת בסעיף 17 שהסכמת לבקשתם ואמרת שבכל עת שאבקש מהם לפנות את המשק הם יעשו כן,

זה דבר שנאמר לך על ידי XXX וXXX, הם התחייבו ואמרו לך באותה נשימה שבאותה עת שתבקשי מהם

הם יפנו את המשק

ת. יש אפשרות לפיצול הבית על החלקה שהוא עומד עליו ואז הם נשארים לגור באותו מקום כלומר זה

לא חלק את האישור שלי לאפשר להם לגור כבר רשות, לי אין הכנסה.

ש. לשאלת ביהמ"ש השאלה שנשאלת הינה האם הם התחייבו לעזוב את הבית שבנו

ת. אני הבהרתי השכם וערב שהמשק הוא שלי אני לא מחלקת אותו לאף אחד מילדיי בעת הצורך ואם

אצטרך אני אמכור אותו, יש אפשרות לפיצול, במקרה ואני אצטרך למכור את המשק יפצלו את הנחלה

באופן שהם ישארו בביתם, בבית שהם בנו, וימשיכו לגור שם. ולכן אם אמכור זה בכפוף לזכויות האלו.

...

ש. את מסכימה איתי שבמשפט הזה הגשת ראיות עדויות, שבעצם את טוענת שאין להם כל זכויות שהם

צריכים לקחת את המזוודות וללכת.

ת. לא. לקבל פיצוי עבור השקעתם בבניית בית המגורים או לחלופין לפצל את החלק עליו הבית קיים.

...

ש. ... למה את מגישה תביעה לביהמ"ש, בה את מבקשת שיסלקו אותם מהבית, ויפצו אותם על ההשקעה

כאשר את אומרת פה היום את האמת לאמיתה לפיה היה ברור ומוסכם שהבית הזה אם תרצי למכור

אותו יפוצל

ת. כן, זה לא סותר.

ש. איפוא כתוב בכל תביעתך ובכל תצהיריך את המשפט שאמרת היום שהיתה הסכמה והסכם שיפוצל

והם ימשיכו לגור שם כי קיימת אפשרות כזו, תראי לי

ת. אני רוצה רק להעיר לתשומת לב שלאורך כל הדרך קיבלתי תשובה מבני XXX שלי יש שני בתים על

המשק ואין לי מה לדאוג לגבי אחרית המשק, יש לי שני בתים על שמי ולמי שיש לדאוג זה לXXX עצמו כי

לו אין כלום

ש. ובזכות המילה הזאת הלכת ומכרת את הבית שלו

lawdata - דטהחוקת. כן, לרגע אחד לא חשבתי שאין לי זכויות במשק שלי מעולם לא העברתי את הזכויות לאף אחד

מילדיי".

)דיון מיום ,1.12.08 עמ' ,13 שורה -26 31 , עמ' 14 לפרוטוקול הדגשות אינן במקור- ח.ק.[.

הודאתה המפורשת של התובעת במהלך חקירתה, לפיה ציינה בפני הנתבעים כי בעת הצורך תפוצל הנחלה,

כך שהנתבעים יוכלו להמשיך ולהתגורר בביתם, עומדים בסתירה לטענתה ולפיה התחייבו הנתבעים לעזוב

את המשק בכל עת שתדרוש זאת מהם.

לפיכך, אין יסוד לתביעתה לפינוי הנתבעים שכן מעדותה זו עולה כי על פי גרסתה העניקה לנתבעים רשות

לבנות בית בנחלה ולהתגורר בו לצמיתות, כאשר במקרה בו תחפוץ להעביר את זכויותיה במשק יהיה צורך

לפצל את הנחלה באופן שהנתבעים ימשיכו להתגורר בבית שבנו.

.14 התובעת הגישה לתמיכה בטענותיה תצהירים של הבת XXX ובעלה, חתנה של התובעת, מר XXX.

לטענת XXX בתצהירה, הנתבע היה במשבר קשה ביותר לאחר מות אביו ולפיכך הציעו הסבים כי הם שיטפלו

בו על מנת להקל על התובעת. חרף טיפולם המסור גמל להם הנתבע ברעה תחת טובה ולאחר מספר שנים

גירשם מביתם במשק לבית דודתו, וכתוצאה מכך נוצר נתק בין הנתבע לבין הסבים. לדבריה, הנתבע השתלט

על הרפת ועבר להתגורר שם עם אשתו ובנו, כאשר התנהלותו כולה נעשתה בכוחניות ובמרמה. כאשר ביקש

מהתובעת לפני כ- 13 שנה להתמנות כבן ממשיך סירבה לכך התובעת בכל תוקף מאחר ולא רצתה למנות

איש מילדיה כבן ממשיך ולהפלות את ילדיה האחרים. לאור סירובה חדל הנתבע לדבר עימה ולהתייחס אליה,

ונהג לקללה בפני XXX ולנבל פיו בצורה קשה. הנתבע חזר והפציר בתובעת לאפשר לו להתגורר במשק בכדי

לשפר את תנאי מגורי משפחתו, וציין כי אינו רוצה כל זכויות במשק. בהסתמך על הבטחה זו נתנה לו התובעת

רשות להתגורר במשק ובנות ביתו שם, תוך שברור לכולם כי הזכויות במשק שייכות לתובעת. התובעת אף

שמרה על רכושה היחיד וטרחה כי יהיה רשום באופן בלעדי על שמה, ושאיש לא יירשם כבעלים נוסף.

בעדותה שבה XXX וציינה: "אחי קיבל את הבית לגור בו בתנאי שאמא שלי תצטרך למכור הוא יצטרך

לעבור ואחי יודע את זה מהיום שהוא נכנס לגור במשק, היו שיחות בינינו בענין הזה, בינינו זה במשפחה

ביני לבין אימי לבין שני אחים, זה היה ברור לכולם" )דיון מיום ,1.12.08 עמ' ,24 שורות 30-32(.

מר XXX מציין בתצהירו גם כן את התנהגותו של הנתבע עת גירש את סבתו מביתה על מנת להשתלט על

הבית. עוד מציין הוא כי זכור לו היטב שהנתבע אכן ביקש להתמנות כבן ממשיך במשק התובעת, אולם

התובעת סירבה לכך.

לא השתכנעתי מעדויות אלו כאשר אלו סותרות במפורש את עדות התובעת עצמה כמפורט לעיל.

.15 מנגד הנתבעים טוענים כי התובעת העבירה להם את זכויותיה במשק במלואן. הנתבע העיד כי המשק ניתן לו

במתנה ע"י התובעת, והדגיש כי סבור היה שדי באישור ההעברה ע"י המושב לצורך השלמת המתנה:

"ת. המשק הוענק לי על ידי אמא שלי במתנה

ש. כלומר לא שילמת לה כספים

ת. לא

ש. אתה טוען שהיום המשק הוא שלך

ת. נכון

ש. אתה הבעלים של המשק

ת. המשק הוא שלי

ש. אז אתה לא בן ממשיך

ת. התקבלתי באגודה כבן ממשיך, הענקת המתנה הושלמה בכך שהאגודה קיבלה אותי. אני לא יודע

לענות לשאלה כי אני לא משפטן".

)דיון מיום ,2.12.08 עמ' ,45 שורות 17-26(.

"הקבלה שלי באגודה היתה בשנת 94 ואז עמדתי בפני החלטה האם לבנות, לקחנו אני ואישתי החלטה

קשה. ב- 1994 קיבלתי את המשק במתנה".

)שם, עמ' ,46 שורות 19-20(.

הנתבע ציין, כי לא היה ידוע לו שצריך היה לרשום את העברת הזכויות במשק במנהל:

"ש. בתצהירך אמרת שהפעולות של רישומך כבן ממשיך לא הסתיימו - סעיף 20 - מה זה לא השלימה

ת. בשעה שאימי ביקשה אותי כבן ממשיך והאגודה אישרה אותי

ש. מה זה לא השלימה

ת. מכיוון שאני לא עוסק כל היום בניירות ובניירת... -

ש. איפוא לא עמדת על זכויתיך בסעיף 20

ת. ברגע שנרשמתי באגודה מבחינתי זה היה מספיק. יכול להיות שבמינהל לא עמדתי על רישום הזכויות

ש. איפוא היו צריכים לרשום אותך ולא רשמו אותך

ת. היום שאני רואה פה את כל התסבוכת כנראה שהיה צריך לרשום במינהל

ש. אתה אומר מפאת כבודה ומאחר והדברים.... - כלומר היו זכויות שידעת שאתה צריך לקבל ואתה לא

מקבל - איזה זכויות ידעת שאתה צריך לקבל ולא קיבלת

ת. אימי העניקה לי את המשק במתנה, היה ברור שהמשק הזה שלי ועצם שקיבלו אותי באגודת המושב

מבחינתי זה נסגר ולא התעסקתי בכל מיני ניירות, אני לא עו"ד ולא איש עסקים, אני המשק הזה היה

תמיד ברור שהוא שלי, לכל אורך הדרך ונתתי את כל חיי...

ש. איפוא כתוב בתצהירך שקיבלת את הזכויות ב95-

ת. הזכויות שלי התקבלו בבקשה של אימי בשנת 84 או 85 ובפעם השניה בשנת 94 הבקשה שאושרה

בהנהלת המושב וזה הספיק".

)שם, עמ' ,47 שורות 9-27(.

הנתבע ציין בתצהירו, כי התובעת היא שביקשה מיוזמתה למנותו כבן ממשיך, וכן ביקשה מהנתבעים לסייע

לה בטיפול בסבים; היא זו שפנתה למנהל לצורך הסדרת מגורי הנתבעים במשק וכן פנתה למנהלת המושב

מיוזמתה על מנת להכיר בנתבע כבן ממשיך. היות והדברים היו ברורים ומעולם לא הייתה מחלוקת בעניין זה

לא עמד הנתבע על רישום הזכויות שהוענקו לו )סעיפים 15-21 לתצהירו מיום 13.11.08(.

אף בעדותו העיד כי:

"ש. זה נכון שדרשת מאמך לרשום אותך כבן ממשיך באופן מסודר והיא לא הסכימה

ת. לא נכון. דרשתי ממנה שתרשום באגודה ואת זה היא עשתה

ש. לשאלת ביהמ"ש משנת 95 לא פנית לאמך בנושא רישום הזכויות כבן ממשיך

ת. לא.

ש. מעולם לא פנית לא ביקשת שתסדיר את נושא הבעלות שלך

ת. מרגע שהיא העניקה לי את המשק והאגודה אישרה זאת סגרתי את הענין

ש. ושהיא ביקשה למכור את המשק

ת. אמרתי לה שהמשק מבחינתי לא למכירה

ש. לפני שנת 95 דרשת ממנה שתרשום אותך כבן ממשיך

ת. להזכירך זה היה בשנת ,94 אימי פנתה למושב וביקשה אותי כבן ממשיך בשנת ,85 לא פניתי לאמא

בין שנת 85 לבין שנת 94

ש. בעצם מעולם לא ביקשת ממנה לרשום אותך כבן ממשיך היא נתנה לך אותו במתנה מבלי שביקשת

ת. לא נכון, מכיוון שאימי ראתה את מצבי והחליטה ליתן את המשק מכיוון שלאורך כל ילדותי היא הבינה

שאני יהיה זה שימשיך את המשק הזה והבינה שאני דואג ודאגתי לה בעבר, היא העניקה לי את המשק

הזה לי ולאישתי, ובשנת 94 שנרשמנו באגודה לקחנו את ההתחייבויות על עצמנו וברור שלא היינו זאת

אם לא היה ברור לכל שהמשק הזה הוא שלי

ש. כלומר אתה מעולם לא ביקשת ממנה שתרשום אותך לא כבעלים ולא כבן ממשיך

ת. היא ביקשה אותי כבן ממשיך ואני לא ביקשתי ממנה

ש. שהיא אומרת ואחותך ובעלה של אחותך שהיא אמרה לך במפורש שלא אתה ולא אף אחד מהילדים

יקבלו את המשק במתנה - אז כל אלו משקרים

ת. נאמרו פה דברים קשים מאוד אתמול, הכל היה שקר, זה לא נכון שהיא אמרה שהיא לא תיתן לאף

אחד מהילדים להיות בן ממשיך".

)שם, עמ' ,50 שורה -31 עמ' ,51 שורה 22(.

.16 מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר XXX, חבר קרוב של הנתבעים. בתצהיר מפרט מר XXX, כי הנתבע אכן

טיפל במסירות בסבו ובסבתו לאחר פטירת אביו ז"ל, בנה את ביתו במשק, טיפח ועיבד את המשק בהשקעה

אינסופית, ותמך כל העת באימו. עוד הוא מציין, כי הנתבעים "התנהגו במשך כל השנים ופעלו כממשיכי

המשק דבר שהיה ברור לכולם" )סעיף 9(.

כמו כן העיד מטעם הנתבעים מר XXX, חבר הנהלה במושב וחברם של הנתבעים.

הנ"ל העיד ביחס לנתבע, כי "בהתחלה הוא היה גר בחדרון שהם בנו שם על סמך הרפת לאחר מכן בנו את

הבית. מאז ומתמיד XXX במשק מטפל בו, כל הגינה היפה שיש להם מסביב לבית היא אבן מושכת לכל

החברים, אנו מתכנסים שם בדרך כלל במוצ"ש, הוא פיתח משק זיתים פעיל בשנים האחרונות זה פחות

פעיל, XXX מה שנקרא אבן מאבני המושב, אני לא זוכר את המשק בלי XXX תמיד הוא היה במושב" )דיון

מיום ,2.12.08 עמ' ,35 שורה -23 עמ' ,36 שורה 2(.

בהתייחס ליתר העדים אשר זומנו ע"י הנתבעים, לא מצאתי כי יש בעדותם כדי להוסיף על האמור, ולשפוך

אור על המחלוקת שבפנינו. איני סבורה כי דבריהם רלוונטיים לנדון, ולפיכך לא ארחיב את הדיון בעדותם.

.17 גרסתה של התובעת כי כל כוונתה הייתה לסייע לנתבעים בקבלת משכנתא אינה מוצאת ביטוייה כאמור באף

לא אחד מהמסמכים שבכתב. מבחן גמירות הדעת הוא כאמור מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של

כוונה ומחשבה, וככלל, כל עוד לא הוכחו פגמים הפוגמים ברצון החתימה ויש בהם כדי לאיין את משמעות

חתימתה )והללו לא נטענו וממילא אף לא הוכחו(, חתימה כזאת מהוה אינדיקציה לגמירת דעת לנתינת מתנה.

לגרסת התובעת אין תימוכין נוספים בחומר הראיות והיא נוגדת את המסמכים וההתכתבויות מטעמה,ואת

עדותה בחקירתה הנגדית.

בחינת הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעה באופן ברור על כוונת התובעת להתקשר בחוזה מתנה תקף

ובלתי הדיר.

יחד עם זאת, נראה כי התובעת, כפי שנטען על ידה, אכן לא התכוונה ליתן במתנה לנתבעים את הזכויות

במשק כולו כי אם את הזכויות בחלקה עליה נבנה בית הנתבעים בלבד.

יש לזכור כי עסקינן בנדון בנכס אשר ערכו הינו רב ביותר. התובעת אומנם פונה במסמכים הנ"ל בבקשה

למינוי "דור המשך" אולם היא אינה מציינת דבר פרט לכך. לצורך הכרה בכך שכלל הזכויות במשק הועברו

במתנה ללא תמורה היה מקום להראות ביטוי מפורש וחד משמעי ושאינה משתמע לשני פנים ולפיו התובעת

חפצה להעניק לנתבעים את הנחלה בכללותה, לרבות ביתה שלה. זאת לא מצאתי לא במסמכים עליהם

חתמה התובעת, ואף לא שוכנעתי כאמור מהעדויות שהובאו בפניי. במיוחד אמורים הדברים מקום בו לתובעת

ילדים נוספים ןכאשר מדובר בנכס העיקרי העומד לתובעת.מקובלת עליי טענת התובעת, לפיה המשק הינו

רכושה היחיד ולפיכך לא היה בדעתה להעניקו כולו לנתבעים או לאחד מילדיה האחרים.

אין זה סביר בעיני כי המבקשת במחי בקשה אחת לאפשר בניית בית נוסף בנחלה, התכוונה לוותר על

זכויותיה במשק מבלי שתובטח זכותה להמשיך ולהתגורר במשק כל ימי חייה. יצוין בעניין זה כי בעת פנייתה

הראשונה של התובעת )מכתבה מיום 25/11/85(, התגוררו במקום הורי בעלה המנוח, והעברת הזכויות ללא

כל תנאי פגעה גם בהם.

שתיקת הצדדים בעניין זה כמו גם עדותה של התובעת מביאים למסקנה כי התובעת לא התכוונה להעביר את

מלוא זכויותיה במשק לנתבעים אלא התכוונה ליתן לנתבעים במתנה את הזכויות על ביתם ועל החלקה עליו

נבנה.

כאן המקום להדגיש וציין כי המנהל בכתב הגנתו אינו מתנגד לאפשרות של פיצול המשק, כל עוד תישא

התובעת בכל העלויות והפיצויים הנובעות מכך )ר' סעיף 58 לכתב ההגנה מטעם המנהל(.

.18 גם התנהגות הצדדים במהלך עסקת המתנה ולאחריה מלמדת כי התובעת התכוונה להעניק לנתבעים זכות

להתגורר בבית ולא התכוונה להעניק להם את מלוא הזכויות במשק:

א. הנתבע בעדותו לא ידע לאשר כי הוא משלם את מלוא המיסים המוטלים על הנחלה ) עמ' 46 לפרוטוקול ש'

.)22-26

ב. הצדדים לא נקטו כל פעולה להשלמת הרישום במינהל או בסוכנות.

ג. הנתבע אינו חבר באגודה השיתופית.

העובדה כי הנתבע נשא לבדו בעבודות החזקת המשק אין די בה כדי לשכנע כי התובעת התכוונה להעביר את

זכויותיה במלואן לנתבעים.

מאידך, התנהגות הצדדים יש בה כדי ללמד כי התובעת התכוונה להעניק לנתבעים זכויות בבית אשר בנו;

חתימתה על המסמכים שצורפו לעיל, והסכמתה לבניית הבית ללא כל תנאי מלמדים כי גם ניתן ביטוי חיצוני

לכוונתה זו.

כיצד מועברות במתנה זכות בר רשות והאם הושלמה עסקת המתנה?

.19 ההלכה הפסוקה הגדירה את זכות בר הרשות, השימוש והחזקה של חבר האגודה במשק כזכות אישית שאינה

קניינית, ואשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון.

על אף היותה זכות אישית זכות בר הרשות הינה עבירה בכפוף לתנאי ההסכם שבין מעניק הזכות למקבל

זכות השימוש, אלא אם נשללה מראש בהסכם זה. יוצא מכך, כי בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו אך

ורק בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון: "אף שביסודה, זכות השימוש היא זכות אישית, דבר

עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, ולכן יש לבדוק כל

מקרה לגופו" )ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה)1( 477 )1991(, סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט

שמגר; ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו)6( 295 )2002(, סעיפים 17-18 לפסק דינה של כב' השופטת

פרוקצ'יה(.

חבר אגודה אינו חופשי לעשות דיספוזיציה בזכות בר הרשות שהוענקה לו, , והינו כפוף למגבלות ולתנאים

שמטיל עליו הסכם הרישיון; מילוי מגבלות אלה הינו תנאי לתקפות ההעברה.

מאחר וחברי המושב יונקים את זכויותיהם מחוזה המסגרת עם המושב שהינו בר רשות של המנהל טעונה

ככלל העברת זכות בר הרשות הסכמת המינהל, והסכמה זו הינה תנאי מוקדם לכל הקניה של זכויות על ידי

המתיישבים.

בהתאם, כך נפסק, העברת זכות בנחלה בין בחיים ובין לאחר פטירת חבר האגודה שלא בהתאם לתנאים

המפורטים בהסכם המשבצת אינה בת תוקף כלפי המוסדות המיישבים. הטעם לדבר הינו כי "הזכויות הוקנו

לאגודה המיישבת כשזו מוסמכת להעבירם לחבריה תוך הגבלות מפורשות על עבירותן, ובתנאי שהן לא

יכללו בעזבונו. לאגודה המיישבת ולחבריה המתישבים אין יותר ממה שניתן להם בהסכם המשולש..."

)ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, תק-על 96)3( 105 )1996(, סעיף 4 לפסק דינה של כב' השופטת )כתוארה

דאז( בייניש; ע"א 1662/99 חיים שלעיל, סעיף 20 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה(.

וכבר נקבע לא אחת, כי אם בעל קרקע מחכיר קרקע או נותן לאחר זכויות שימוש בה ומטיל על מקבל הזכות

תנאים מוקדמים לעבירות הזכות, כי אז לא יוכל מקבל הזכות להעביר את זכותו לאחר בניגוד לאותם תנאים.

ור' לעניין זה ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פ"ד מג)1( 397 )1985(, סעיף 8ה לפסק דינו של כב' הנשיא )כתוארו

דאז( שמגר: "חוזה החכירה היוצר את הזכות של החוכר גם שולל מראש את זכות החוכר להוריש כרצונו

את זכות החכירה. החוכר אינו יכול להוריש את מה שאין לו ומה שיש לו מוגבל מראש על פי החוזה שיצר

את הזכות. המגבלה בעבירות הזכות היא חלק מהותי של זכות החכירה עצמה".

בדומה נקבע בעניין ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו)5( 184 )1992(, כי: "...עלינו לצאת מנקודת הנחה,

כי מדובר בזכות רשיון שניתנה לאם, שאין בידה להעבירה בלא הסכמת המינהל, וזאת בשל האמור

בחוזה המסגרת בין המינהל והמושב, לפיו אין להעביר זכויות בלי לקבל את הסכמת המינהל "מראש

ובכתב..."..." )סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט גולדברג(.

בית המשפט העליון בפרשת בצר שלעיל ציין לעניין זה את סעיף 27)ב( לחוק החוזים )חלק כללי(,

תשל"ג,1973- הקובע, כי "חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רישיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת

ההסכמה או הרישיון היא תנאי מתלה". הסכמת המנהל, כך נפסק, מהווה תנאי לעצם ההעברה, ואין

המתיישבים רשאים להעביר זכויותיהם לאחרים מבלי לקבל את הסכמת המינהל מראש ובכתב. כל עוד לא

ניתנה הסכמת המינהל לא יכולה ההתחייבות להבשיל לכדי הקניה מלאה של הזכות. לפיכך, כך נקבע בעניין

זה משלא ניתנה באותו עניין הסכמת המנהל, הרי שאין אפשרות לראות את המתנה כמושלמת, וכל שיש

בפנינו הינו התחייבות למתן מתנה )סעיף 6)ב( לפסק דינו של כב' השופט גולדברג(.

.20 במקרה שבפנינו, התנאים לעבירות הזכות קבועים בסעיף 19)ב( להסכם הדו צדדי. זכות בר הרשות של

התובעת כפופה לתנאים ולמגבלות הקבועים בסעיף זה שהינם "הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי

נוסף שהמציא גם הסכמת האגודה לכך....".

על כן, בלא הסכמת המינהל לא יכולה הייתה התובעת להעביר את הזכויות בבית שבנו הנתבעים בדרך של

מתנה לאלתר.

כפי שציין המנהל בכתב הגנתו, מעולם לא אושרה על ידו כל בקשה להכיר בנתבע כבן ממשיך, ובפנקסיו לא

נרשמה כל זכות הנוגעת למשק על שם הנתבע )סעיפים ,51 54 כתב ההגנה(.

לפיכך, עסקת המתנה לא הושלמה.

.21 הנתבעים מצרפים לסיכומיהם פסקי דין ומבקשים לגזור מהם גזירה שווה לענייננו.

באשר לבע"מ 8292/08 פלוני נ' פלוני, תק-על 2009)1( 2585 )2009(- באותו עניין נקבע כממצא עובדתי, כי

באותה העת לא היה נדרש אישור מנהל מקרקעי ישראל לצורך העברת זכות בר הרשות של ההורים במשק

לילדם, ודי היה באישור הסוכנות והמושב ל"בן ממשיך", והמתנה נשתכללה בכך. אין הנדון דומה לראיה,

באשר בענייננו כאמור, בהתאם להסכם הדו צדדי, חובה היה לקבל את הסכמת המנהל להעברת הזכויות,

הסכמה אשר לא נתקבלה.

באשר לבע"מ 2290/08 פלונית נ' פלוני, תק-על 2008)2( 14 )2008(- שם נדון מקרה של אם שהעניקה את

זכויותיה במשק במתנה למשיב, וההעברה זכתה לאישור ועד המושב. בהמשך חתמה על הודעת ביטול

המתנה בפני ועד המושב. לאחר פטירת האם, עלתה שאלה האם לביטול המתנה יש תוקף ולפיכך המשק הינו

חלק מעיזבון האם, אם לאו. נפסק, כי בהעדר אישורו של מינהל מקרקעי ישראל )הנדרש לפי ההסכם

המשולש( לא השתכללה המתנה – ולפיכך מדובר בהתחייבות לתת מתנה בלבד. באותן נסיבות, כך נקבע בין

היתר, הבן שינה את מצבו בהסתמך על המתנה, ולפיכך לא היתה המנוחה יכולה לבטלה. הנה כי כן, אף

במקרה זה נקבע כי בהעדר הסכמת המנהל להעברה- לא נשתכללה המתנה.

התחייבות לתת מתנה:

.22 סעיף 5)א( לחוק המתנה, אשר כותרתו "התחייבות לתת מתנה", קובע כי: "התחייבות לתת מתנה בעתיד

טעונה מסמך בכתב".

הפסיקה שבה וקבעה, כי אף בנסיבות בהן לא קוימו תנאי הסכם המשבצת להעברת הזכויות, כך שלא

הושלמה המתנה, אין בכך כדי לשלול בהכרח את קיומה של מערכת היחסים ההסכמית שהייתה בין ההורה

לילדו )בע"מ 1119/06 פלוני נ' פלוני, תק-על 2006)4( 1883 )2006(, סעיפים 9-10 לפסק דינו של כב' השופט

ריבלין(.

ור' לעניין זה דברי כב' הנשיא ברק בע"א 1662/99 חיים שלעיל:

"לשיטתי, במצב בו ניתנת התחייבות להעברת זכות, תוך הפרת תניה המגבילה עבירות, אין מקום

לקביעה קטגורית כי ההתחייבות עצמה בטלה. אין כל הכרח לשלול תוקף משפטי מהתחייבות שניתנה

רק בשל העובדה כי היא נעשתה בניגוד לתניה חוזית אחרת. אכן, אדם יכול להתחייב למכור מה שאינו

שלו אך לא יהיה בכוחו להוציא התחייבות זו מן הכוח אל הפועל...בהיעדר טעמים מיוחדים, ראוי הוא

להעניק תוקף חוזי למערכת היחסים שבין המעביר והנעבר של הזכות, גם אם היא עומדת בניגוד לאמור

בהסכם בין המעביר ובעל הזכות. העובדה כי זכות מסויימת אינה ניתנת להעברה אינה צריכה לגרוע

מתוקפם של היחסים החוזיים בין הצדדים להסכם ההעברה של זכות זו" )סעיף 8 לפסק דינו(.

וכן צוין לעניין זה בע"א 2836/90 בצר שלעיל: "...בעסקת מכר, יכול המוכר ל"התפס" על התחייבותו, גם

כשאין בידו אפשרות חוקית לקיימה. אם כי פשיטא הוא, שכל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל לא יכולה

ההתחייבות להבשיל לכדי הקניה מלאה של הזכות" )סעיף 6 לפסק דינו של כב' השופט גולדברג(.

אף בבע"מ 9295/05 פלוני נ' פלוני, תק-על 2005)4( 3165 )2005( נקבע, כי התחייבות הורים למינוי ילדם כבן

ממשיך לא נשתכללה לידי מתנה מוגמרת היות והעברת הזכויות היתה טעונה הסכמה מראש ובכתב של

המינהל. משלא פנתה האם אל המינהל כלל וכל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל, אנו מצויים רק בשלב

ההתחייבות לתת מתנה )סעיף 6 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל(.

.23 בהתאם לפסיקה שלעיל, על אף שלא נשתכללה העברת זכות בר הרשות בבית שבנו הנתבעים לכדי העברה

מוגמרת, אין מניעה להכיר בקיומה של התחייבות למתן מתנה מצד התובעת לנתבעים.

יצויין לעניין זה, כי בהתאם לסעיף 5 לחוק המתנה התחייבות ליתן מתנה דורשת קיומו של כתב, כאשר

המסמך אינו חייב להיעשות בלשון התחייבות דווקא, והעיקר הוא שיביע את רצון הנותן לתת ואת רצינות

המעמד, והבעת רצון זו היא ההתחייבות הדרושה על פי סעיף 5)א( לחוק המתנה. באשר לפרטים שעל

המסמך לכלול נקבע, כי הוא צריך לכלול "...את הצדדים להסכם, את הנכס נשוא החוזה ואת מהות העסקה

המתבצעת - הענקת בעלות במקרקעין בדרך מתנה" )ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ, פ"ד מ)1( 321 )1986(,

סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט, כתוארו דאז, א' ברק(.

בענייננו יש לראות את התכתבויותיה של התובעת עם הרשויות כעונה על דרישת הכתב. כפי שפורט לעיל

בהרחבה, מהתכתבויותיה של התובעת עולה, כי אכן רצונה היה להעניק לנתבעים את החלקה עליה הוקם

ביתם, וכלולים בהתכתבויות הפרטים הנדרשים לעיל.

האם עומדת לתובעת הזכות לחזור בה מהתחייבותה?

.24 התובעת אינה מתייחסת בסיכומיה לאפשרות חזרתה מהמתנה, באשר לטענתה, כל שניתן לנתבעים הינו

זכות בר רשות בלבד. רק בסעיף 5.30 לסיכומיה מציינת התובעת בקצרה לעניין זה כי "גם אם בית המשפט

הנכבד יקבע כי התובעת 1 התכוונה בעבר לתת לנתבעים את המשק במתנה- דבר המוכחש מכל וכל-

הרי לאור העובדה שהמתנה לא הושלמה מעולם, והמשק לא נמסר לנתבעים, הרי שניתן לחזור מן

המתנה בכל שלב". התובעת אינה מרחיבה ואינה מפרטת מהן לטענתה העילות המאפשרות לה חזרה

מהתחייבותה.

גם אם הייתה עושה זאת, לטעמי אין לה אפשרות לחזור בה מהתחייבותה.

סעיפים 5)ב(, )ג( לחוק המתנה קובעים באילו תנאים תתאפשר חזרה מהתחייבות לתת מתנה:

")ב( כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה,

זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

)ג( מלבד האמור בסעיף קטן )ב(, רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת

בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו

הכלכלי של הנותן".

סעיף 5)ב(:

.25 סעיף 5)ב( קובע את הכלל ולפיו כל עוד עסקינן בהתחייבות לתת מתנה, דהיינו: כל עוד לא הסתיימה העסקה

ברישום, רשאי נותן המתנה לחזור בו, ואף אינו נדרש ליתן כל טעם או סיבה לחזרתו )ראה: ראבילו, עמ' 359(.

לכלל זה שני חריגים: האחד, אם שינה מקבל המתנה מצבו בהסתמך על ההתחייבות; השני, אם נותן המתנה

ויתר בכתב על זכותו לחזור בו מהמתנה. בהתקיים חריגים אלה אין המעניק יכול עוד לחזור בו מהתחייבותו.

ור' לעניין זה ע"א 11502/05 לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ, תק-על 2008)1( 5768 )2008(:

"נמצאו לנו איפוא, במישור הנורמטיבי, שני סוגים של "התחייבות לתת מתנה". כל עוד מקבל המתנה

"לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות )לתת המתנה(" - רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו,

ומעיקרא. אך גם אם שינה המקבל את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו

מהתחייבותו אם חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי. וכפי שסוכמו הדברים על ידי השופטת א' פרוקצ'יה

בהלכת חיגאזי: "קשת המקרים בהם רשאי נותן המתנה לחזור בו מן המתנה, כל עוד לא הושלמה

ההקניה, היא רחבה מאוד, בכפוף לעמידה בדרישות תום הלב ואין לדמותה לחוזה מכר המקנה לקונה

מכוחו זכות משפטית מוצקה ומגובשת, ויכולת המוכר לסגת ממנו מוגבלת ומצומצמת ביותר. חזרה

]מהתחייבות לתת - י"א[ מתנה מבטלת את התחייבות הנותן לא רק מכאן ולהבא אלא גם למפרע, כאילו

לא נעשתה מעולם. זכות החזרה אינה מוגבלת בזמן, ובלבד שהמתנה לא הושלמה ומקבל המתנה לא

שינה מצבו לרעה והיא אינה מחייבת הודעה בכתב. נותן המתנה פטור מפיצוי או מאכיפה, שכן לא הפר

חוזה אלא ניצל זכות שהדין הקנה לו )ש' ראבילו, חוק המתנה, התשכ"ח, עמ' 359-358(" )סעיף 5 לפסק

דינו של כב' השופט אלון(.

ור' לעניין זה בספרו של המלומד ראבילו, לעיל, בעמ' :362-363

"יש לשים לב לביטוי שבו החוק משתמש. נאמר "שינה את מצבו", ולא נאמר "שינה את מצבו לרעה" או

"שינה את מצבו הרכושי" דווקא. עיקרה של האמירה "שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות" מכוון

לכך שההתחייבות היתה הגורם הסיבתי שהביא לשינוי אשר אותו יש לשקול מבחינת משמעותו, כאשר

המתחייב מבקש לחזור בו מהתחייבותו. לא כל שינוי שולי וקל-ערך חוסם חזרה מן המתנה... שינוי מצב

על-ידי הסתמכות על התחייבות יכול להיות שינוי מקום מגורים, מבלי שהדבר יהיה קשור בהכרח בשינוי

במצבו הכלכלי של המקבל. יש לתת משקל לזיקה ההגיונית שבין ההתחייבות להסתמכות, ובמקרה זה

אלה הם "המתנה ומהותה מחד גיסא והשינוי מאידך גיסא. אם המקבל עשה מעשה של ממש- כגון

רכישת דירה על סמך הבטחת המתנה- ברור כי המבטיח לא יוכל לחזור בו מהבטחתו, שהרי על יסודה

המקבל הכניס את עצמו להתחייבות כספית. יש מקרים שבהם השקעת כספים בבניית בית על קרקע

שאיננה רשומה בשם המשקיע היא שינוי מצב".

כך לדוגמא נפסק בעמ"ש )מחוזי מר'( 207009/07 תייר נ' כחלון, תק-מח 2008)1( 7718 )2008(, כי לקיחת

משכנתא ע"י הבן לצורך בניית ביתו בנחלה מהווה שינוי מצב בהסתמך על התחייבות אימו למנותו כבן ממשיך

בנחלה, שינוי המונע מהאם לחזור בה מהתחייבותה: "לא שוכנענו שהמשיב לא שינה מצבו "בהסתמך על

ההתחייבות". השקעות המערער, לרבות נטילת ההלוואה, הוצאת היתר הבניה ובניית ביתו נעשו אמנם

בשנים ...1993-1992שנים רבות לפני מועד מכתב המתנה, אולם, הדעת נותנת כי נעשו על יסוד הבנה בין

האם למשיב שבסופו של דבר הוא יקבל את הזכויות במשק. ראיה לכך במישכון המשק ע"י האם

להבטחת המשכנתא שניתנה לבן לבניית הבית" )סעיף ג)2( לפסק הדין. פסק דין זה אושר בבית המשפט

העליון בבע"מ 2290/08 פלונית שלעיל(.

אם שינה המקבל מצבו בהסתמך על ההתחייבות ניתן יהיה לאכוף את התחייבותו של הנותן בבית המשפט

ויחולו דיני התרופות בשל הפרת חוזה בשינויים המחויבים )ראבילו, עמ' 383(.

ור' לעניין זה פרידמן וכהן בספרם לעיל: "אם שינה המקבל את מצבו על סמך ההתחייבות למתנה מתקרב

מעמדו לזה של צד לחוזה בתמורה. אומנם עדיין נותרים בעינם מספר הבדלים בעלי משמעות, אך בשלב

זה נשללת זכות החזרה החד צדדית של נותן ההתחייבות" )עמ' 488(. לדעתם "אם חל שינוי במצבו של

מקבל ההתחייבות הרי הוא זכאי לקיום ההבטחה ולא רק להחזר הוצאותיו...", אולם זאת בכפוף לשלושה

סייגים: ראשית, שיהא השינוי משמעותי, להבדיל משינוי סמלי ופעוט; שנית, ששינוי המצב ייעשה טרם שנודע

למקבל על כך שנותן המתנה מבקש לחזור בו ממנה; שלישית, שהשינוי נעשה בתום לב )עמ' 489(.

בנדון, אין חולק, כי הנתבעים נטלו הלוואה מובטחת במשכנתא לצורך בניית ביתם במשק והשקיעו מכספם

וממרצם, כך שאין המדובר בשינוי פעוט או סימלי, אלא בשינוי משמעותי, שבוצע בתום לב )והתובעת לא

טענה אחרת(. אינטרס הסתמכות זה של הנתבעים ראוי אפוא להגנה, ומונע מהתובעת לחזור בה

מהתחייבותה בהתאם לסעיף 5)ב(.

סעיף 5)ג(:

.26 שתי עילות נוספות לביטול התחייבות ליתן מתנה קבועה כאמור בסעיף 5)ג( לחוק המתנה. בהתאם לסעיף זה

רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו בשל התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה או כלפי בן

משפחתו או כאשר חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי.

זכות זו שונה מזכות החזרה שבסעיף 5)ב( לחוק המתנה בהיותה כללית וללא מגבלות, דהיינו הנותן רשאי

לחזור בו מהתחייבותו במסגרת סעיף 5)ג( לחוק המתנה אפילו אם ויתר בכתב על זכות זו ואפילו אם המקבל

שינה מצבו בהסתמך על המתנה )ראבילו, לעיל, 384(.

א. התנהגות מחפירה כוללת בין היתר התנהגות המצביעה על כפיות טובה, או פגיעה בכבודו או ברכושו של

הנותן או של בן משפחתו )ראבילו, לעיל, עמ' 385(.

הפסיקה פירשה את הביטוי "התנהגות מחפירה" באופן רחב, המקל על נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו

אם מקבל המתנה לא נהג בו כראוי, ונקבע, כי לאור מאפיינה של המתנה, נגזרת מחובת תום הלב המוטלת

על המקבל, החובה לנהוג כלפי הנותן בהכרת תודה, בכבוד ובדרך ארץ, כל זאת על רקע מערכת היחסים בין

הצדדים לה: "לאור אופיה המיוחד של המתנה וחובת תום הלב של המקבל, כפי שאני מבין אותה, אין

לפרש את הביטוי לפי משמעותו הרגילה, אלא לפי המשמעות שיש לתת לו על רקע מערכת היחסים שבין

נותן המתנה ומקבל המתנה. לדוגמא, מילת גנאי, אמירה של זילזול ואפילו עקימת פרצוף, שייחשבו ענין

של מה בכך על רקע מערכת יחסים אחרת, משמעותן רעה וחמורה כאשר מדובר בנותן מתנה ומקבלה.

לפי שיטתי, לענינו של סעיף 5(ג( לחוק המתנה די בהתנהגות בלתי ראויה כלשהי כדי להקים את עילת

החזרה" )ע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פ"ד נב)5( 797 )1999(, סעיף 2)ג( לפסק דינו של כב' השופט טירקל(.

יחד עם זאת, לא כל התערערות במערכת היחסים שבין הנותן למקבל תוכר בהכרח כהתנהגות בלתי ראויה

מצד המקבל:

"ככל הנראה, לא הייתה מערכת היחסים בין האחים-המערערים 1-7 לבין המשיב מן המשופרות. אך

בעבודה זו כשלעצמה אין די בכדי להוכיח כי למשיב עמדה זכות ביטול מכוח הוראת סעיף 5)ג(" )ע"א

493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ)1( 199 )1996(, סעיף 10 לפסק דינו של כב' השופט אור(.

"לעניין סעיף 5)ג( לחוק המתנה, עולה מהחומר שלפנינו כי בעקבות פטירת בעלה המנוח של המערערת

הצטננו אמנם היחסים בין הצדדים ובני שתי המשפחות לא נטלו עוד חלק באירועים משפחתיים שבהם

וכשכמותם נהגו להשתתף בעבר. אך לא מצאתי בטיעוני המערערת, וודאי לא בפסק דינו של בית

המשפט המחוזי, ראיה ל"התנהגות מחפירה". ודאי לא התנהגות מחפירה המצדיקה חזרה מהתחייבות

בנסיבות כאן )וראו: ע"א 350/96 וויסר נ' שביט, פ"ד נב)797 )5 וכן: מ' א' ראבילו, חוק המתנה,

תשכ"ח1968- פירוש לחוקי החוזים )מהדורה שניה, תשנ"ז( בעמ' 386(" )ע"א 6369/98 גרינברג נ'

גרינברג, פ"ד נד)4( 409 )2000(, סעיף 2 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק(.

הנטל להוכיח את ההתנהגות המחפירה מוטל על נותן המתנה ועל ביהמ"ש לבדוק אם ההתנהגות המחפירה

לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו של הנותן עצמו. אם אכן כך הוא, לא יהיה הנותן רשאי לחזור בו מהבטחתו

)ראבילו, עמ' 386(.

התובעת מציינת בטענותיה, כי הנתבעים ערכו ארוחות לחבריהם על דשא ביתם ולא הזמינו אותה להצטרף.

אינני סבורה כי יש לראות בהתנהגות זו משום "התנהגות מחפירה" כמובנה בסעיף 5)ג( המאפשרת חזרה

ממתנה. אומנם, ככל העולה מטענות הצדדים, באותו שלב כבר התערערו היחסים בין הצדדים אך אין בעובדה

זו כשלעצמה כדי להוות התנהגות מחפירה.

הטענות שנטענו ע"י בתה של התובעת, XXX, בתצהירה בדבר היחס המחפיר, קללות וניבולי פה של הנתבע

וניתוק בינו לבין התובעת וכן בתצהיר התובעת מיום -7.10.07 נזנחו בתצהירה של התובעת מיום 6.10.08 וכן

בסיכומיה, מה גם שבהתאם לנטען בתצהירים אלה, יחס מחפיר זה אירע טרם מתן המתנה, ולפיכך אין בו כדי

להוות עילה והצדקה לחזרת התובעת מהתחייבותה.

כאמור לעיל, הנטל להוכיח קיומה של התנהגות מחפירה רובץ על התובעת- מעניקת המתנה- והיא לא עמדה

בו.

ב. הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן- נטל הראיה להוכיח, כי חלה הרעה ניכרת במצבו של הנותן מוטל

על המתחייב, המבקש לחזור בו מהתחייבותו.

באשר לטענת התובעת בדבר הרעת מצבה הכלכלי- התובעת צירפה אישורים מהמוסד לביטוח לאומי

המעידים על קבלת תשלומי קצבת זקנה ושארים מהמוסד לביטוח לאומי. דא עקא, לא נתברר מה היה מצבה

הכלכלי של התובעת קודם לכן, והתובעת לא ציינה הכיצד השתנה מצבה, ואילו מהכנסותיה נגרעה לפתע

וגרמה להרעת את מצבה הכלכלי. הנה כי כן, התובעת לא הוכיחה כי הורע מצבה הכלכלי ביחס למצבה קודם

לכן והינני דוחה טענתה זו.

לסיכום הסוגיה, התובעת לא הוכיחה קיומה של אחת העילות המאפשרות לה לחזור בה מהתחייבותה ליתן

מתנה לנתבעים.

.27 לפני סיום אציין, כי לא עולה בנדון כל שאלה בדבר תחרות בין זכויות הנתבעים לזכויות הרוכשים- בני הזוג

XXX, באשר בהסכם המכר של המשק שנערך בין התובעת לבני הזוג XXX מצוין כי המכר כפוף להליכים

המשפטיים המתנהלים בעניין זה )ר' פרק 4 להסכם(, כי הרוכשים מודעים לאמור, וכי "היה ובית המשפט

ידחה את תביעתה של המוכרת בפסק דין חלוט, וייקבע כי הזכויות במשק שייכות לבן של המוכרת...תהא

העסקה מבוטלת..." )סעיף 4.12(.

סוף דבר

.28 א. אני דוחה את עתירת התובעת להורות על פינוי הנתבעים מן המשק.

ב. התחייבות התובעת להעניק במתנה לנתבעים את החלקה עליה נבנה ביתם- שרירה וקיימת.

ג. אני מקבלת את עתירת התובעת להשלמת הפעולות הנדרשות לצורך פיצול הנחלה.

אני ממנה את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך השלמת כלל הפעולות הנדרשות לצורך פיצול הנחלה

ורישום הנתבעים אצל כלל הגורמים הרלוונטיים. כל צד ישא בהוצאות הכונס מטעמו.

הנתבעים ישאו בכלל התשלומים, האגרות והעלויות הכרוכים בפיצול הנחלה וברישום על שמם.

ד. התביעה שכנגד נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ד באייר, תשס"ט )18 במאי 2009( בהעדר הצדדים.

חנה קיציס

קיציס חנה, שופטת